אל אל ישראל!

שלוש הערות על הראיון שקיים רפי רשף הערב
1.

מסרב להזדעזע. אלה ילדים מתבגרים. מתבגרים לא טוב, אבל זה הגיל. הם עושים פרצופים טפשיים למצלמה, מפריעים כמו שמתבגרים יודעים. הדור של ימינו מגוחך בדיוק כמו הדורות שקדמו לו. טיפש עשרה יישאר תמיד טיפש עשרה. אלה ממשיכיהם של הפושטקים, ויושבי הברזלים, אלה שאמא שלכם מפחדת שידרדרו אתכם לתרבות רעה.

כך תמיד היה, וכך תמיד יהיה.

וככה גם נראית הכינרת כבר עשרות שנים. רחל המשוררת ונעמי שמר כבר לא שם מזמן. די לצקצק.

2.

ובכל זאת הראיון המוזר הזה הוא מסמך חשוב. הוא אפילו קצת משל.

בלעדי הילדים האלה, יכולנו להאמין לפקח האומלל, שמעשיו הסיזיפיים תורמים למשהו. האייטם השיווקי בעיקרו של רשות הכינרת זכה לטוויסט מרתק בעלילה: הפקח הוא דון קיחוטה מכמיר לב. הוא נלחם בוולגריות הישראלית באמצעות "צ'ופרים" (צלחת פריזבי!). הוא גיבור טראגי. הוא רשויות החוק שלנו, יש לו המון כוונות טובות, אבל עושים לו פרצופים מאחורי הגב. הוא בעצמו קצת צלחת מעופפת.

3

הילדים דווקא לא מקללים, הם בוחרים לשיר שני שירים: "אל אל ישראל" ו"עם ישראל חי".
השילוב שהולך היום הוא: שירי כדורגל, התפרעויות בחוף ופטריוטיות מעושה.

משל, כבר אמרתי?

מרד ללא סיבה. תמיד היה, תמיד יהיה (ג'יימס דין מתוך הסרט "מרד הנעורים", 1955).
מרד ללא סיבה. תמיד היה, תמיד יהיה (ג'יימס דין מתוך הסרט "מרד הנעורים", 1955).
מודעות פרסומת

מאת: חוכמולוק

חוכמולוק- הבלוג של אחיעד לוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s