שבע תחנות חובה בשפריצבורג

אין כמו שפריצבורג, בירת רפובליקת קונצלנד היפהפייה. עיר בירה אירופאית, מהנה ומרגשת!

הנה שבעה דברים שחייבים לעשות בשפריצבורג:

  1. כל סיור בעיר חייב להתחיל בכיכר אלכסנדר השלישי (ALEXANDEREN DRAI'E PLATSS), על גדות נהר השפריץ. במרכז הכיכר המטופחת פסל מזהב טהור, בו נראה אלכסנדר השלישי, מלך קונצלנד במאה ה-17 רכוב על סוס, ומשתין על עבדים צוענים, זכר לנצחונו הכביר במלחמת סלובניה-סלובקיה, ובשיעבוד הממלכה הפרנקו-קלטית. האגדה המקומית מספרת שאם תדגדגו את ישבנו של הסוס, תזכו לחיי נצח. התרשמו מהאדריכלות הניאו-סטטית, האכילו יונים והמשיכו בטיול.
  2. מן הכיכר מתחיל מדרחוב רחב ידיים בשם שדרות פראייר (FRAIEEER'E AVENOO). התרשמו מהאדריכלות הניאו ויזוגותית, הניאו בארוקית, הניאו קלסית והניאו נאצית. בשדרה סניף של הארד רוק קפה, שבעה סניפי זארה, ועשרים סניפי מקדונלדס. הביטו בפסלים האנושיים, בציירי הדיוקנאות, רכשו גלויה, מחזיק מפתחות ומיונז מיניאטורי באחד מדוכני המזכרות. האגדה מספרת שמי שרוכש פחית שתייה באחד מהקיוסקים בשדרה (תמורת שמונה אירו), יזכה להיות פראייר של כבוד.
  3. המדרחוב מסתיים בקתדרלה הגדולה – מריה הבתולה על גדות השפריץ (MARIEE PURITANA DI SPRIZZZEN'E VASSERE). בתוך הכנסייה פסיפס מרהיב מאזמרגד, ועוגב עשוי פלוטוניום. האגדה מספרת שמי שימשש את פסל מריה (עשוי זהב אדום), יזכה בבתולי נצח! טפסו רק אלף ומאתיים מדרגות, ותגיעו לגג הכנסייה, שם תוכלו לעלות על הגלגל הענק התיירותי, ולקפוץ באנג'י או פארקור.
  4. ביקור בכיכר לוציפר (LUZIFERERNE'E PLATSS) הוא חוויה אותנטית מרהיבה. הכיכר המרוצפת אבן ניאו מונגולית שימשה בימי הביניים לשריפת מכשפות על המוקד. קונצלנד אוהבת לשמור על המסורת, וגם היום, ביום ראשון האחרון של כל חודש מתבצעת שריפת מכשפה. הצטרפו לקהל הסקרנים, ידו תפוח אדמה על המכשפה, וצפו בה עולה באש.  את הטקס מלווה מקהלת כנסיית מריה הבתולה על גדות השפריץ, בשירי יודל מלווים באקורדיון ומצילתיים, לבושים בכובעי קש, שלייקס ונעלי ניטים.
  5. הכירו את שייסה (SHAISE'E) – השכונה הטרנדית ביותר בשפריצבורג. השכונה שנמצאת בגדה המזרחית של נהר השפריץ, הייתה עד לא מזמן שכונת מהגרים אפורה, הסובלת מפשע וזנות, אך בשנים האחרונות הגיעו אליה צעירים היפסטרים. רחוב ציצקעס (ZIZKES'E SRTAS) מכוסה כולו בגרפיטי חתרני, ובשוליו מתחמים אלטרנטיבים מרהיבים. למשל גרינה (GREEN'E) הוא קומפלקס הבנוי כולו מגללי עזים ממוחזרים. במתחם הופעות של להקות רוק מקומיות, מסעדת מיונזן (MAYONESSSENEN) המפורסמת, חדר חזרות ומרתף עינויים. מועדון הסאדומאזוך (SADOMAZZOCH CLUBE) הוא גם חממת תפוחי אדומה, מועדון שיזוף ולייבל של מוסיקת חמת חלילים. שווה לנסוע מזרחה!
  6. בשפריצבורג אוכל רחוב נפלא. אל תפספסו את הפטאטו טורטן (PATTATO TORTTENE'E) – עוגה עשויה מקציפת תפוחי אדמה ודובדבנים במיונז, ואת הפוטאטן געפילט (POTTATEN GEFAULTTE'E) – תפוח אדמה ממולא בדומדמניות, כרוב, בייקון ומרציפן, בתיבול מיונז כמובן!
  7. שפיצבורג מלאה באטרקציות, אך כדאי לצאת ליום מהעיר, אל מחוז גורנישטלנד (GURNISHTTTT DISTRICTE'E), רק תשע שעות ברכבת. עלו על פסגת שפיצה שפריץ (SPIEZZE SPRIZZZ), ההר הגבוה ביותר באזור, ותהנו מנוף פסטורלי, מנוקד בשדות תפוחי אדמה ובמרבדי מיונז צהבהבים.

*הכותב היה אורח של לשכת התיירות הקונצלנדית, וטס באדיבות חברת התעופה קונצלנד לופטגעשעפט.

המלצות תרבות לחול המועד

חול המועד הגיע, ורבים שואלים אותי, אחיעד, מה נעשה בחול המועד?

הנה כמה מהאטרקציות המהממות שריכזתי בעבורכם:

יום השומה הבינלאומי

כבכל שנת מס, גם השנה רשות המסים חוגגת את יום השומה הבינלאומי, ואתם מוזמנים! פעילויות מיוחדות מצפות לכם בסניפי מס הכנסה ומע"מ. מבוך אתגרי לכל המשפחה, בהם תתחקו אחר שולה מחדר 114א. בחדרי ההמתנה: הצגת הילדים המדהימה: "מסים ונפלאות" – סיפורו של טופס 101 שרוצה להפוך לטופס 106, "מע"מ לעם"  – בניית דגל ישראל הגדול ביותר, כל כולו חשבוניות מס! סימפוזיון "שומה, על שום מה?" עם מיטב מורשי החתימה בשוק. יש מה לשפות!

פסטיבל הפתולוגיה באבו כביר

המכון הפתולוגי באבו כביר פותח שעריו לילדים, למתים ולמתים ברוחם.  לקטנטנים –  מתחם כבדים מתנפחים ובריכת מיצי מרה! ולכל המשפחה – בואו לחגוג את חג האסיף בקציר אברים אתגרי! סלפי  בחדר המתים! מתנה מיוחדת לבעל כרטיס "הפתולוג הצעיר" – תריסריון משומר בצנצנצת, חתום על ידי פרופסור היס!

מרוץ תל אביב "עפיפוני שמואל" לתעופה עצמית

זקוקים למרוץ ראוותני בתל אביב? יש ויש. בימי חול המועד יתקיים מרוץ "עפיפוני שמואל" לתעופה עצמית. בואו לעוף על עצמכם ברחבי העיר, התגאו במכנסוני הטייץ, התנשפו בסטייל, וראו את התל אביבים נצורים בביתם. פסטיבל "עפיפוני שמואל" הוא המקום בשבילכם

 

*מותנה בהרשמה מראש **מחיר ההשתתפות 940 ש"ח ללא מע"מ***בתום המרוץ תזכו בסלפי ובעפיפון עצמי מתנת עפיפוני שמואל **** שינויים בהסדרי התנועה בזמן המירוץ. כבישי גוש דן ייחסמו לחסרי המעוף.

דור ה-ם

חדש! האנשים שהביאו לכם את דור ה-X, דור ה-Y, ולאחרונה גם את דור ה-Z, לא עוצרים ומשדרגים אתכם אל דור ה-ם!

שמו שם הדור, "ם", ניתן לילידי ינואר עד אוגוסט 2016, משום שזה הצליל הנפוץ ביותר שהם מפיקים, בעיקר כשהם בוכים. כמו כן נגמרו האותיות באנגלית, כך מספר לנו הפרופסור דור צדיק, מהחוג לסוציופתיה באוניברסיטת חיפה.

הפרופסור צדיק חקר תכונות משותפות לילידי הדור, וממחקרו עולה כי בני דור ה-ם מאופיינים כמפונקים, ילדותיים וחסרי כל תכנון לעתיד.
בתצפיות שטח שערך בפעוטונים, משחקיות ג'ימבורי ופגיות, גילה כי בני דור ה-ם מתקשים לתפקד בעצמם. "נדהמתי לראות אותם מפקידים את גורלם בידי אחרים. הם אינם חושבים על העתיד, לא על קריירה, ולא על ערבות הדדית".
פרופסור צדיק גילה גם שוני פיזיולוגי מהותי בין בני דור ה-ם, לבין הדורות שקדמו להם. בני דור ה-ם נמוכים יותר, ושעירים פחות, עצמותיהם רכות, ומיתרי הקול שלהם מפיקים צלילים דקים יותר. "אין ספק כי מדובר בתהליך ניווני מדאיג, גם היכולות הוורבליות שלהם נמוכות מאוד", הוא מוסיף במבט מודאג במיוחד, "מסתבר שהם לא מסוגלים לדחות סיפוקים, ולו הבסיסיים ביותר: רעב, צמא, שינה, כאב". בשקט הוא לוחש לי כי אפילו על הפרשותיהם הם אינם שולטים.

"חשוב לזכור שבני הדור הזה ינהיגו את המדינה בעוד ארבעים וחמישים שנה, זה נורא, הולך ופוחת הדור", הוא מסכם בעצב את מחקרו.
וכנראה שיש עוד לאן להידרדר: הפרופסור שוקד כעת באפיונו של דור ה-גחכככעח, ילידי תחילת 2017. "אני צופה בעשרות מקרי אולטראסאונד, ומסתמנים ממצאים מדאיגים ביותר", הוא אומר בצער, "במיוחד בתחום הכישורים החברתיים".

נערי המים

שלשום, בעולם המקביל, במהלך טקס פרסי אופיר, עלתה השרה רגב לנאום.
והשרה עלתה, כהרגלה, חציה מחודדים וירתה פריפריות והגמוניות לכל עבר, אבל שם, בעולם המקביל, לא עלה רחש. כלום.
והיא קראה לפטר את ראשי הקרן, וקרן מור הרימה ראש לרגע. זה לא עלייך, הרגיע אותה מנשה נוי, וקרן שבה לבהות. והשרה רגב, מאוכזבת מחוסר שיתוף הפעולה עלתה אוקטבה, ודרשה בתוקף לשיר את התקווה בתחילת כל הקרנת סרט, והקהל לא ענה. לפתע נשמעה מחיאת כף אחת. מה? שאל מוני מושנוב, היה פה איזה יתוש. פספסתי אותו. והשרה הניפה דגל ישראל ענקי ורצה אתו לאורכה ורוחבה של הבמה, עד שששון גבאי צעק: "יש!". וכשהקהל הביט בו מופתע הוא התנצל, פשוט מצאתי את הפוקימון ההוא. וליא קניג בדיוק פקחה עין כשהשרה רגב קיללה את הקהל במרוקאית ועצמה אותה מיד אחר כך.
השרה המשיכה: שייפול עליכם בום, שתיחנקו מפרופס, שנערת מים תטביע אתכם!
פעם נערת מים באמת הטביעה אותי, מלמל ליאור אשכנזי לעתונאי שישב לידו. אבל יתר הקהל מילא פיו מים. שתק. אתם איחסה. פויה, שמאלנים, עמלק! די כבר! תענו לי, היה לנו הסכם, לא? אני נבנית עליכם, ואתם נבנים עליי, למה אתם שותקים? וברגע הזה היא החלה לפרוץ בבכי, וירדה מהבמה בבושת פנים.
השקט נשמר. מה אני אעשה עכשיו? יבבה ליועץ התקשורת שלה. אל תדאגי, מירי, אמר לה והגיש לה ממחטה, נמצא משהו עד שבוע הספר.

פריחת הנחליאלי

להלן תקציר שידורי הסתיו הקרב ובא:

גלגל"צ: כמה יפה פריחת הנחליאלי. רשת ג: גשם של בנזין, גשם של אלי לוזון, גשם של מאיר בנאי. ידיעות אחרונות: ישראל במבול, ישראל היום: ישראל בשיטפון, נחל לכיש עולה על גדותיו, חצבים פורחים או או או, כתבנו בצפון מודד את מפלס הכנרת, המילה האחרונה: עירית בעד שעון חורף, קובי בעד שעון קיץ, גשר צאלים, הפסקת חשמל בכפר סבא, כתבנו בדרום ליד נחל שוצף, כביש ים המלח לסירוגין, נחל לכיש עולה על גדותיו, זה הסתיו עם הענן, ממערכת בקרת הרמזורים נמסר, סעו בזהירות, גשם בעתו, גשם גשם בוא, גשם של בנזין, גשם צאלים, אמצו נחליאלי, לטפו צאלים, כתבנו בשרון עם תדיאור, כתבנו בלכיש עם רפסודה. ישראל היום: ישראל נרטבת, ידיעות אחרונות: ישראל נשפכת, אובך אובך בוא, רמה ברומטרית, בקרת רמזורים, גשם בעתו, עירית בעד שמש, קובי בעד אובך, נשבר השרב, מבול, גשר צאלים, כתבנו בלכיש נסגר לתנועה, נחל לכיש עולה על ים המלח, החשמל בכפר סבא עובר לבנזין, גשר צאלים בעיתו, אין רמזורים בנחל לכיש! עירית בעד קובי, קובי בעד נחליאלים.

העיניים והלב

1. סקר שערך מיזם מדד השלום קובע שהלב עם אלאור
. הוא הילד של כולנו. ואיזה ילד! בייביפייס ועיניים גדולות ועצובות. ומדים. הוא יכול להיות הילד שלי, הוא יכול להיות הילד שלך. מי שלא אוהב אותו, אין לו לב, או שאין לו ילד.
חבל שהעיניים ראו את הסרטון ההוא, סרטון רציף וסטטי, עם מחבל מפרפר על המדרכה, ליד אמבולנס, וטנדר לבן שכמעט מסתיר את הפריים. ואז המפרפר חוטף כדור מהילד של כולנו, והטנדר לא מסתיר מספיק.
ומאז העיניים והלב נכנסו לעימות חזיתי.

צילום: שאול גולן. ynet. 18.4.16
צילום: שאול גולן. ynet.
18.4.16

2. עיניים ארורות, לו לא היינו רואים את הסרטון הזה, והיינו מסתפקים בהודעה לקונית של דובר צה"ל: המחבל נוטרל/חוסל, לו רק לא הייתה שם מצלמה, אף אחד לא היה עושה מזה עניין. אבל העיניים נכנסו לפעולה. כן, הצבא הוא צבא העם, ואנחנו זוכרים מה אמרו לנו כשאנחנו היינו שם. אנחנו זוכרים את סדרת החינוך בעכו, ואת הוראות הפתיחה באש. הקאנו את התדריכים האלה מתוך שינה. ומה העיניים האלה עושות? מעמתות אותנו עם זה. עיניים ארורות, סרטון נורא.

%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%942

3. אז מחפשים הצדקות, לפעמים חסרות רלוונטיות, לפעמים הן יסתרו זו את זו. הרי אזריה היה גם מצטיין וגם במשבר, והמחבל היה גם מסוכן וגם מת, ומי שאשם הוא המג"ד, המח"ט, המ"פ, שר הביטחון, סגן הרמטכ"ל, הצלם, בצלם, השמאל, הסמול. זה בגלל שהוא מזרחי, שהוא מרמלה, שהוא אוהד בית"ר. אינספור הצדקות, אינספור הדחקות.
ואיך אפשר להתמודד עם זה? : אדם שאינו רע עשה משהו רע.

4. ואיך מישהו עם בייביפייס ועיניים עצובות יכול לעשות משהו רע? הרי הוליווד מציירת אותם עם מבטא זר, שן זהב ו"הו הא הא הא הא" כצחוק מתקבל על הדעת. ואזריה לא נראה ככה, ולא נשמע ככה.

5. והלב כמעט ומנצח. הוא עם אלאור, עם אביו שחלה, עם עיניו הדומעות, עם החיים הרעים שנכפו עליו, עם שיקול הדעת הילדותי שלו, עם העובדה שהוא באמת ילד, ואלה החוויות שהילדים שלנו עוברים.
אבל העיניים. העיניים הארורות האלה.

ביבי ואני ספונים בלשכתו

1. גם אני פגשתי את ראש הממשלה לתדרוך. זה היה רגע גדול בשבילי, אבל בעיקר בשבילו, משום שאני פגשתי כבר אנשים חשובים בחיי, והוא טרם פגש עיתונאי בכיר כמוני מעולם.

2. על מה הוא דיבר? לא אוכל לומר, שהרי אנשים חשובים כמו ביבי וכמוני לא נוהגים לרכל, רק אוכל לציין רשמים. ואכן, ראש הממשלה הוקסם משאלותיי, מהמבט האלכסוני הנוקב שלי, ומהדרך בה החזקתי את עט הפארקר המוזהב שלי בין האמה לקמיצה. הוא ענה לי ברצינות תהומית. אי אפשר לענות לי אחרת. קוראים לזה כריזמה.

3. ראש הממשלה דיבר ודיבר, ואני חשבתי, והוא פירט והסביר, כל מיני עניינים שהשתיקה יפה להם, אבל הוא דיבר, ובעיקר – אני חשבתי. הנה אני, עיתונאי בכיר, ראש לאריות, נסיוני מוכח ומאמריי מופת, ספון בלשכת ראש הממשלה. וראש הממשלה הרחיב, ופירט וענה על שאלות, ואני החזקתי את סנטרי בידיי. אני האדם החושב, חשבתי לעצמי, יש מנהיג, ויש רודן. הנהנתי לעצמי בחזרה. שנון אני.

4. היינו ספונים בלשכתו, ראש הממשלה, אני, ועוד כמה שהעורך הראשי שלי טרח לשלוח. שלוש שעות ותשע דקות התאפקתי לפי שהלכתי לשירותים. כזה אני, טיפוס מאופק בעל שליטה עצמית גבוהה.

5. טוב שהפגישה התקיימה. לולא נפגשנו, מה היה חושב ראש ההמשלה? קרוב לודאי שהיה מזלזל בתקשורת. אבל כעת, לאחר שזיהה את האיכויות שלי, הוא רואה הכל אחרת. אני יודע, כי הוא אמר לי דברים כנים ועמוקים בסיום השיחה. לא אוכל לפרט מהם, כידוע, אבל להנהן אוכל גם אוכל.