פרק רביעי ואחרון:
– תגידי מותק, יש חשש פרי ברד בול הזה?
– לא כפרה, קדש חפשי.
– שהכל נהיה בדברו, לחיים.
– עוד פעם גמרתם לי בחור? מה יהיה הסוף אתכם?
– מה אכפת לך, כבוד השר, הוא ממילא שמאלן.
– כן, אבל למה לחרפן אותו? זוכרים מה ביקשתי? זוכרים?
– אבל אדוני השר, נמנענו מהבלבלות הפילוסופיות על מסוף ועתידים שהם פרדוקס וכשל לוגי באותו משפט.
– וזה טוב, אבל אתם זוכרים מה ביקשתי? תחבורה ציבורית סקסית ואטרקטיבית. לא רציתי צ'וקומוקו מעולף מול קניון אילון. זה לא ממש סקסי!
– אבל אדוני השר. הכנסנו כל מה שמעניין. מתח – היה? היה. קצת פנטזיה, מכשפה, רבי עם שם מגניב ועמאיאת – היה. מזג אוויר גם כן מעניין, נכון? נכון. מוות, פחד, ציפייה. אם אתה שואל אותי, זה סקסי מאוד.
– אין פה שום סקס.
– חיפשתי קו 69, בשביל קצת קרחאנות כן? אבל גבעת שמואל זה לא דבר סקסי!
– כבוד השר, אני חייב להסכים עם המכשפה. גבעת שמואל זה הכל בני עקיבא ובר אילן, רחמנא לצלן.
– ולא שלא חיפשנו 69 בעיר אחרת. מצאנו רק משהו במצפה רמון, ובתדירות ממש נמוכה. אמרתי לך, יבש.
– טוב, טוב, מה עושים איתו עכשיו. אי אפשר להשאיר אתו כאן מול הקניון.
– לצערם שמעתי הכל. ניסיתי להתרומם מעט. הגב כאב והעיניים סונוורו מקרני השמש הראשונות. יום חדש עולה.
– ועכשיו הוא קם! והוא יספר הכל!
אדוני השר, אפשר לטפל בו, אם תגיד. עודף וודקה, למשל.
– או פולסא דה נורא.
– לא טוב, לא טוב, אמר השר, ויש לי איוונט עוד רבע שעה. מה עושים?
– האיוונט הזה הוא דווקא יופי של אליבי, אם אתה שואל אותי.
-מטפחת טבולה בוודקה אשכולית סביב פי מנעה ממני מלצעוק. שר חגיגי, ינשופה סטלנית ורב קו אחד סחבו אותי אל תא המטען של רכב השרד.
– מכאן עשר דקות והגענו. יאללה, סעו, זה תכף מתחיל.
– הקולות שלהם התערבבו בטעם האשכולית בפי, במהמורות הכביש וברוח שבחוץ. שמעתי גשר, איזה גשר, היה גשר? ואז צחוק משולב, צייצני, עצבני, אולי גם קצת סקסי.
(הכל הומצא ממוחי המוזר וברוח טובה.
עם כבוד השר, מקובלים תעבורתיים וינשופות חובבות דרינקים הסליחה).