באמצע החלום, רמי קליינשטיין נעמד מול המיטה שלי.
תשמע בחור, אתה חייב להפסיק עם החלומות האלה. חם לי. אתה לא רואה שיש לי אש על הפנים? וקרן פלס, בקול ב', תהתה למה פינצ'רתי את הפז'ו 92 שלה.
אנחנו באמצע הקאמבק, רטן אמיר פיי גוטמן, למה כשאני עומד על צוק, אתה דוחף אותי אחורה? (חבריו ללהקה: מייקל, מייקל, מייקל ומייקל הנהנו בתיאום מרשים). גם אותי הוא דחף עד הקצה, צעקה דנה ברגר, ככה לא מתקדמים תוך כדי תנועה.
אתם מדברים? אתם יודעים איזה מביך זה לחיות בלי צד שמאל? התלונן ליאור נרקיס, גם כן חצי בן אדם. לפחות לך יש חצי, ענה לו שלומי שבת, אני בעצם כלום! ובחיאת, תפסיק עם הקטע הזה, אמר אייל גולן, אני רוצה לפהק, אז מה אם אני מאמין. אני עייף לפעמים. מותר לי! ולא, מקקים הם לא סוג של נחמה, התלוננה שרית חדד ודמעות בעיניה.
והם הלכו והתרבו: ריטה התלוננה על כך שהיא הפכה להיות ציפור בשבי, יגאל בשן העיר: הלוואי עליי שבי. לי הוא תקע ציפור בלב, ואני לא מצליח לנשום. ומשה פרץ כעס מאוד על הכוויות מהזיקוקים, וירדנה ארזי שהשמש עברה עליה הזדהתה איתו, ופאר טסי ביקש להפסיק להזמין לו פוך, וסיכם: איזה חום! וביקש בהזדמנות לשחרר את עמיר בניון שעצר מלכת.
די, חברים, תפסיקו להתלונן שקשה, אמר בחיוך מישהו, אין לנו זכות להתלונן, זה החלום שלו.
תגיד, שאל מיכה שטרית בעודו שולף מסמרים ונוצות מגופו, אתה לא הזמר הזה שאנחנו לא יודעים איך קוראים לו ששר על התותים?
זה אני! עכשיו קחו תותים ותגידו תודה על התורה! על מסי! על הכל!
ובעודם מקיאים את תותי השדה הרקובים, הודיתי להם, וגם הודעתי שזה החלום שלי, וששום פלייליסט לא ישפיע עליי.