הרב קו ממסוף עתידים – חלק א'

אפילו אני צריך רועה רוחני, מנטור, מיסטיקן, שידריך אותי בעולמנו הקשה.

וכך מצאתי עצמי הולך ללשכתו של ה"רב-קו", הגאון ממסוף עתידים.

שילמתי לכרטיסן בקופה, חיכיתי שהשילוט "עוצר" יכבה, ונכנסתי נרגש.

הרב קו חייך אליי. זה בסדר, תרגיש בנוח, אמר במתק שפתיים, רק אל תניח את רגליך על גבי המושבים. גם אודה לך אם לא תעשן, לא תירק ולא תפצח גרעינים. נשמע לי הוגן.

כבודו, שמי אחיעד, ואני בן…

הצדיק היסה אותי. ששש, יהודי יקר, אני יודע הכל עליך. הכל מכתוב בשלטים.

הוא עצם עיניים לרגע, מלמל דבר מה, והושיט לי תמונה.

אתה בן 39, ואתה אוהב לקרוא, אמר.

הבטתי בתמונה, ונאלמתי מגודל המעמד.
רבקו1

מודעות פרסומת

יחסי מיץ

נניח שאתה נורא צמא. ואתה בעבודה.

והעין פוזלת לכוס המיץ המונחת שם לידך. המיץ עסיסי ומפתה. אבל הוא שייך לעמיתה שלך בעבודה. מה תעשה?

1. תתאפק.

2. תתעניין בנימוס אם היא מסכימה לתת לך לטעום מהמיץ שלה.

מה לא תעשה?

1.אל תיקח את המיץ ללא הסכמתה. אתה לא גנב.

2. אל תחטוף לה את המיץ בכוח. אתה לא שודד.

3. אל תאיים עליה שתפגע בה, אם היא לא תסכים. אתה לא סחטן.

4. אם אתה הבוס שלה, עזוב. אתה לא נצלן.

5. אם היא מסרבת פעם אחת, הנח לה. אתה לא טרול.

ועכשיו, מאצ'ואיסטים במשבר(וגם וג'ודי) יקרים: זה לא מיץ.

תהיו בני אדם. תודה.

בלייני אלנבי 40. מי אתם?

מי אתם, בלייני אלנבי 40? מה חשבתם כשעליתם על הבר, זה אחר זה, כאילו זכיתם בטקס העובד המצטיין, מקבלים פרס וזוכים לתשואות ולפלאשים.

מה הכי חרמן אתכם? ריח הזיעה של הגברים שהיו עליה לפניכם? שאריות הזרע של קודמיכם? אז מה, היא דיממה? היא בכלל הגיבה, או שרגליה זזו מתוך אינרציה כמו נמלה מפרפרת בקורי עכביש?

ואתם, קהל מצלם, נהניתם? היה שואו? שיתפתם בוואצאפ, כמו הסרטון עם החתול על הפסנתר? תייגתם בפייס? זה היה מהפנט כמו ליקוי הירח, או משחרר כמו ההופעה של בון ג'ובי? שמתם לב לא להכניס בטעות את הסרטונים לאלבום "עם הילדים בחופש"? אתם מאוננים על זה בלילות?

מי אתם, בלייני אלנבי 40? אתם עושים מילואים? תורמים לאלו"ט? אתם מאחוריי בתור בסופר? אתם שוחים לידי בבריכה? עוצרים לילדים במעברי חצייה?

מי אתם לעזאזל?

החוש השישי

היום יום ראשון, ואני עצבני.
אני לא אוהב שעובדים עליי.

אני לא אוהב שמוכרים לי שבת יהודית במסווה של "שישי ישראלי":
כי שישי זה כזה נעים ולא כופה בכלל.
וישראלי זה נורא מקומי וקז'ואלי (אז מה אם יש מליונים של ישראלים מוסלמים, נוצרים, חסרי דת, או חסרי עניין בדת).
ו"עם המשפחה" זה בכלל לא דתי, זה משפחתי, ודביק.

כי מי שעושה קידוש, עלא כיפאק. אני מאחל לו מכל הלב צווארון מעומלן, סברי מרנן וים של מלאכי שרת. אבל מה אתם אומרים בעצם עליי, זה שנמנע מטקסים דתיים?
שאני לא איש משפחה?

כי מסתירים ממני מי לעזאזל מפרסם את זה, ומה האינטרס שלו (אבל יש לי חוש שישי בעניין).
כי מאחורי הארט, הקופירייט, העימוד והחנופה, מנסים להחזיר אותי בתשובה, ובמרמה.

משתתפי האח הגדול

למי שפספס:

הנה רשימת הדיירים, בעונה הנוכחית של האח הגדול.

1. לילי בן לולו-ציפרשטיין – פעילה חברתית מזרחית. דוקטור לשם כבוד המשפחה בפקולטה למגדר עדתי, זכתה בפרס רוזנקרנץ לאמנות מיצג על עבודתה: "לעשות 'בו' לזקנים אשכנזים בבית אבות משען גבעתיים", ופרס גילדנשטרן לשירה אנכרוניסטית על ספרה: " הדי די טי תמיד איתי". (להלן – הפרחה).

2. קובי אמיצי – קובי חסר פלג גוף אמצעי, לאחר שאיבד את בטנו בתאונת דרכים. למרות זאת הוא הפך לסגן אלוף הארץ בקפיצה לעומק, ולחביב הקהל בתחרות שחייה במים רדודים. קובי ייסד את עמותת "בטן לשינוי" בו הוא מסייע לילדים חסרי בית חזה להגשים את

חלומותיהם. (להלן – הנכה).

3. שחף להק – טייס, רב אלוף מתקדם במילואים, ממציא טפטפות השרי, מייסד מיזם ההיי טק "דרימטרוניקס" שעושה דברים מגניבים ונמכר לגוגל בים כסף. (להלן – החתיך).

4. בר בן דוד – מלכת המים של הקריות לשנת 2010. ברמנית בקפולסקי הקריון, זוכת "הכוכב הלוהט" במגזין כל בי, ו"הדבר הבא לשעבר" בהד הקריות. אושיית לילה, פרפר בוקר. בת זוגו לשעבר של ניר כהן (זכיין סמי בורקס, סניף צור שלום). אוהבת כיף, מסיבות ואת סבתא (להלן השרמוטה)

5. שפרה מרום נפתולאי – ילידת 1903. פרופסור בחוג לשומרונית עתיקה באוניברסיטת דארבי, מכהנת בועד העברי למען סדר בין שתיים לארבע, ויוזמת חוק השתקת הנוער בספריות ציבוריות. (להלן המבאסת).

6. דן דן רן – בוגר שנה א' מנהל עסקים (בשביל הכסף), שנה א' מדעי המדינה (בשביל השכל) ושנה א' אסטרולוגיה הוליסטית (בשביל הנשמה). גר בבית הוריו בערד, עובד כיחצ"ן מסיבות, משווק רשתי ובריסטה בסניף ארומה המקומי. מגדיר את עצמו : יש לי לב זהב, לאחת שאותה אוהב (להלן הזוכה)

זכרונות ילדות מירושלים

חודש אלול מחזיר אותי תמיד אל ילדותי בירושלים.

אל ריחות הקובה חמוסטה שעמדו באוויר בסמטאות נחלאות, בינות חבלי הכביסה העמוסים כל טוב.

את טרונצ'ו, שהיה מוזג לי, ולידידי, מואיז הקטן, תמרהינדי מתקתק בכוסות כסף.

היינו יוצאים את בית החינוך על שם טיכו, ורצים ברחובות, לעיתים צוחקים עם סודוך הבורסקאי, לעתים מקללים את ג'וחא השיכור בלדינו מתובלת, ולעתים נושפים בחרדת קודש בשופר העתיק שחכם מרציאנו הביא איתו מארם צובא.

זכרונות ילדות מבאר שבע

מירי רגב החזירה אותי לילדותי בשכונה ג', בין שכונה ב' לשכונה ד'.

היו אלה ימים קשים, אבל מלאים בתרבות. לכולנו היו תקליט של ג'ו עמר, אבל שמענו רק שני שירים שלו: הו ברצלונה, ברצלונה זה למה אנחנו ספרדים, ושלום לבן דודי, למה אנחנו מסורתיים. אה, וגם שרנו סידי חביבי במימונה, ואבל זה רק שהאשכנטוזים היו באים לאכול ספינג'ים ומופלטות.

לא אשכח איך הגיעו יבגני אוניינגין והעוזר שלו, ורתר הצעיר ממועצת הפועלים לגנוב לנו קרקעות, והיינו לובשים תרבושים ומוחאים כפיים בשביל האותנטיות. כשהיו הולכים היינו מכבים וחוזרים לשמוע ברצלונה, ברצלונה.

יום אחד, האבא של אפללו משכונה ו', שהיה עובד אצל האחים קראמאזוב האכזריים מהקיבוץ בלהעלות ולהוריד שקי חול היה שר את אינתא עומרי, זה היה ממלא לו את כל היום בתרבות, למה זה שיר ארוך.

וספרים – לא היה לנו זמן לקרוא, זה למה הווזווזים קראו לשכונות שלנו באותיות. שנלמד.