מה יש, מה יש בו, בארז טל, שגורם למפח נפש גדול כל כך, לאנשים רבים כל כך?
למה עצמת הרגשות עזה כל כך כך? אהוב נכזב שכמותו.
איך אתה, שגדלנו עליך! פתחנו בשבילך "מה יש" כל יום בשלוש, איך? איך?! איך הפכת לנו לאדון "נא להתנהג בהתאם?"
אנחנו יודעים לשנן את כל המערכונים. אנחנו יודעים בעל פה את כל המילים של "בצ'יה בצ'יה, מה העניינים", רבאק, קראנו לכלב שלנו שוקי בניינטיז! אתה יודע שאפילו קנינו את יומן העולם הערב לפני עשרים וחמש שנה? תתביש. קרנף!
פרופסורים לסוציולוגיה יוצאים במאמרי זעם, עתונאי רשת עטים על פקשושי פייסבוק שלו, ואפילו שליין! ליאור שליין הקדיש את החלק האחרון (החשוב והטוב ביותר) בתכניתו, זה ששמור בדרך כלל לראש הממשלה, לשרים וחברי כנסת, לארז טל.
האמת שזה הגיוני, כי בתחילת התכנית הפאנל צריך ישתתף, וזה עשוי להיות מביך מעט.
כי מה תגיד עינב (נערת הרצף) גלילי? איזו דחקה תאמר לימור על שמעון? ואיך יגיב עידו (מועדון לילה) רוזנבלום? מזל שגורי (דוד ותקווה) אלפי פרש. (וכן, זה מפתה, אבל לא ארחיב על ענייני אקסיות מיתולוגיות של מנחי תכניות)
הטלוויזיה המסחרית נבראה בצלמו ובדמותו של ארז טל.
וארז טל לא השתנה, הוא אפילו נראה בדיוק אותו הדבר, עם אותן אינטונציות ואותם משקפיים היפסטריים (שהוא מרכיב אותם עוד לפני שמישהו ידע מה זה היפסטר).
הוא חסר גיל. הוא ממשיך להיות שנון, וחכם ומצליח כמו אז, ולכן הוא מעצבן כל כך. הוא מזכיר לנו שמה שכל אהבנו בו פעם, הוא בדיוק הסיבה מדוע ערוץ 2 נראה ככה היום.
כן, השטותניק מגל"צ, ששחט כל פרה קדושה, וניתץ כל מיתוס. המהפכה שלו הושלמה והפכה למיינסטרים שלנו. ואנחנו נותרנו עם פרות שחוטות ורסיסי מיתוסים על מסך הטלוויזיה שלנו – מיינסטרים ציני. מאוד מאוד ציני.