1. גם אני פגשתי את ראש הממשלה לתדרוך. זה היה רגע גדול בשבילי, אבל בעיקר בשבילו, משום שאני פגשתי כבר אנשים חשובים בחיי, והוא טרם פגש עיתונאי בכיר כמוני מעולם.
2. על מה הוא דיבר? לא אוכל לומר, שהרי אנשים חשובים כמו ביבי וכמוני לא נוהגים לרכל, רק אוכל לציין רשמים. ואכן, ראש הממשלה הוקסם משאלותיי, מהמבט האלכסוני הנוקב שלי, ומהדרך בה החזקתי את עט הפארקר המוזהב שלי בין האמה לקמיצה. הוא ענה לי ברצינות תהומית. אי אפשר לענות לי אחרת. קוראים לזה כריזמה.
3. ראש הממשלה דיבר ודיבר, ואני חשבתי, והוא פירט והסביר, כל מיני עניינים שהשתיקה יפה להם, אבל הוא דיבר, ובעיקר – אני חשבתי. הנה אני, עיתונאי בכיר, ראש לאריות, נסיוני מוכח ומאמריי מופת, ספון בלשכת ראש הממשלה. וראש הממשלה הרחיב, ופירט וענה על שאלות, ואני החזקתי את סנטרי בידיי. אני האדם החושב, חשבתי לעצמי, יש מנהיג, ויש רודן. הנהנתי לעצמי בחזרה. שנון אני.
4. היינו ספונים בלשכתו, ראש הממשלה, אני, ועוד כמה שהעורך הראשי שלי טרח לשלוח. שלוש שעות ותשע דקות התאפקתי לפי שהלכתי לשירותים. כזה אני, טיפוס מאופק בעל שליטה עצמית גבוהה.
5. טוב שהפגישה התקיימה. לולא נפגשנו, מה היה חושב ראש ההמשלה? קרוב לודאי שהיה מזלזל בתקשורת. אבל כעת, לאחר שזיהה את האיכויות שלי, הוא רואה הכל אחרת. אני יודע, כי הוא אמר לי דברים כנים ועמוקים בסיום השיחה. לא אוכל לפרט מהם, כידוע, אבל להנהן אוכל גם אוכל.
חוכמולוק - הבלוג של אחיעד לוק 