סידורים. הוא חוזר בשעת ערב לא מאוד מאוחרת לביתו. בסך הכל קפץ לכספומט, כאן, בתוך השכונה. הוא לא התכוון בשום אופן להבהיל אישה צעירה. היא לא מעניינת אותו, אבל הוא עוקב אחריה בפועל. לא שתכנן את זה, הוא פשוט מאחוריה, והיא צועדת בדיוק בדרך שלו. לו היה טועה לרגע בהקשת המספר הסודי, מבטיהם לא היו נפגשים. לו הייתה משתהה קודם, מוציאה אבן קטנה מהנעל, קוראת הודעה בנייד, היא היתה מאחוריו.
אבל כך יצא. והיא הולכת, מגבירה צעדים, מגניבה חצי מבט חטוף לאחור.
הרחוב לא מפחיד בעיניו, מואר, נינוח, מהדורות החדשות מתקשקשות החוצה מהמקלטים, שגרה. פנסי הרחוב מאריכים את הצלליות שלהם. הצל שלו הולך לפניו, כמעט ומאפיל על הצל שלה, עוד מעט והם נוגעים, והוא כבר גבר בן ארבעים-ארבעים ואחת, וצלליתו מפחידה ומעוותת. הוא רוצה לומר לה: "הי, אל תדאגי. לעולם לא אפגע בך", אבל הוא שותק, הוא יודע שהוא יכול להפחיד כך אפילו יותר.
היא לפניו, והיא פונה ימינה לעבר הרחוב שלו. הוא כמעט בבית, אבל מחליט להמשיך ישר. להמתין קצת, זה המעט שהוא יכול לעשות.
וכשהוא פונה, היא כבר לא שם, בודאי היא נושמת לרווחה, מסדירה נשימה. הוא חוזר הביתה לילדיו הצוהלים ולאשתו המחבקת. בסך הכל, הוא הלך לכספומט בשעת ערב, וחזר עם מזומן.
ובבוקר, כשישמע עוד דיון ברדיו על השחקן, המפקד, השר, המנכ"ל או ראש העיר, יבין שהוא בר מזל.
הוא יודע שהוא יכול לקפוץ בערב לכספומט כאילו זה עניין של מה בכך, מבלי להגניב מבטים לאחור, ולברוח מצלליות מאיימות. סידורים.
חוכמולוק - הבלוג של אחיעד לוק 