אין לנו אביב

אין דרך קלה לומר את זה. אני מצטער.  אין לנו אביב.
אנחנו חיים בין אסיה לאפריקה, על סף המדבר. העונה הזאת לא שלנו.

וזה לא פייר, כי אנחנו כל כך אוהבים את האביב. עד כדי כך שאנחנו קוראים לילדינו  אביב, אביבה ואביבית, ולא מפסיקים לשיר על זאת שתשוב בחזרה,  וכל הדינגה דינגה דינג הזה.

אני יודע, תל אביב, ורמת אביב, וכפר אביב, וגני אביב, וסביוני האביבים מזרח. יודע. אבל אין. פשוט אין. עונה נהדרת, עונה נעדרת.
יש מעט ימי חסד של סוף חורף. אשכולית שתלוייה עדיין בין החורף והקיץ. הארץ האביונה שלנו, פורחת בערך שבעה ימים, וזהו.

אנחנו אוהבי את האביב, וזה מה שחשוב. אנחנו מדחיקים את פורים הגשום עם התחפושות שנרטבו, ואת האובך הכבד שטינף לנו את הנקיונות לפסח. אנחנו מעדיפים לעלעל בתמונות שלנו מחייכים ומאושרים  מאפריל שעבר, כמו פרומו טוב לתכנית מחורבנת.  אח, איזה טיול זה היה! איך הצפון לבלב (אי תנועה בצומת מגידו), הגלבוע היה מנוקד (מצאנו ארבעה אירוסים בהר שאול. מזל, כי הם פורחים שלושה ימים בשנה), והדרום נצבע אדום (בתרונות משהו, כמה כלניות בתפזורת). לא נזכור את מזג האוויר באותו הטיול: שרב, אובך, טיפות גדולות ומלוכלות של גשם, או שילוב של שלושתם, או את הנוף הבז' שנגלה לנו מהמכונית בדרך.

אנחנו רוצים גם! אני רוצים להיות כמו המקובלים במערב! אירופה, אמריקה, פריחת הדובדבן ביפן. תנו לנו את המון בלאן מפשיר, פרימוורה בקימורי טוסקנה, עלווה שלווה סטייל ניו אינגלנד, סלסולי יודלים בעמקים מוריקים כמו בפרסומת של יוגורט מולר. זה לא פייר.

אל חשש,  לא ניתן לאקלים הבוגדני לנצח. אנחנו עם קשה עורף, ואין "לא יכול אביב", אלא רק "לא רוצה אביב". את קדחת השחת נדחוף לתחת,  והחררה לא תרפה את ידינו. אז בואו לטייל! לא לשכוח להצטייד בכובע, קרם הגנה, מטריה ושכנוע עצמי עמוק במיוחד.
חג אביב שמח.