מפגשים אנטישמיים בלונדון

טוב, לאחר אזהרת המסע הגענו ללונדון דרוכים. האנטישמים בכל פינה, ואכן נכונו לנו מפגשים קשים כנציגי העם הנבחר בלב המאפליה העוינת.

1.
הפיות הפעורים שלנו הסגירו את מוצאינו, בשעת ערב לא מאוד מאוחרת במסעדה האיטלקית בארלז קורט. על הקיר היה קולאז' של עטיפות תקליטים משנות השבעים: ת'ין ליזי, אום כולתום וגם אריאל זילבר וגבי שושן. המלצר ההודי, שקלט אותנו, ניגש אלינו וירה: "ככה ככה", "משהו משהו", "מה נשמע אחי" וזרח בחיוך מנצח. כששילמנו הוא אמר לנו "תודה יופי", והלך להגיש לזניה לזוג הסיני שהמתין בסבלנות.

2.
ביום היא נינוחה וברנז'אית משהו, אבל בערב סוהו מוזרה, סליזית וגם ממגנטת. וכשבחרנו לשבת דווקא בחוץ בבראסרי ברחוב דין, הבילוי האמיתי היה צפייה בעוברים והשבים. מצליחנים צעירים בלוק נדלניסטי חנוט נתקלו בכמה פאנקיסטים מזדקנים עטורי קעקועים וכרסי בירה. זה נגמר, כמו תמיד, ב-SORRY בריטי. דיוות דראג צחקקו לקראת להקת נערים קולניים עתירי הורמונים, זוג אוהבות בחליפת מלחים צעד בגו מורם אל אחד הבארים באולד קומפטון. הן ליוו בחצי חיוך חבורת ברנשים וחתיכות, כבני שלושים, כולם בטוקסידו, מגבעת וסיגר לא דלוק, בדרכם אל תיאטראות הווסט אנד, ומאחוריהם לפניהם ומצדדיהם קבצנים מיומנים ניסו את מזלם.
אחד מהם, שחור כמו פחם ורזה כמו גפרור, בחליפה (מטונפת) וכובע (מרופט), פנה אלינו. אתה צריך להתחתן איתה, אמר לי במבטא אוקספורדי מפתיע, היא יפהפייה. אנחנו נשואים, חייכתי. מאיפה אתם? ישראל. או, זה חלק מרתק בעולם, אמר בהתלהבות מעושה. הנהנו שנינו. אם תוכלו לתת לי כמה פני עבור ה"ביג אישיו", אודה לכם. הוא הוא הסיר את כובעו, וקיבל, למרות שלא הבנתי מהו האישיו הגדול.

3.
מוכר הטישרטס הטורקי בקמדן לוק התאפק שלא לחבק אותי, ולכן הסתפק בלחיצת היד מהסוג הלבבי ביותר: שתי ידיו לחצו מאוד את יד ימין שלי. איי לאב יזראל. ולאחר שמיצינו ענייני פוליקה, מהפכות כושלות וארדואן, הוא ביקש ממני טובה. מה זה "שגיא" בעברית? זה השם של הבוס הישראלי שלי. והוא נחמד ולא סנוב. הסברתי לו ששגיא זה גבוה, והטורקי כמעט השתנק: הבוס שלי מאוד נמוך. קטן כזה, סימון עם האצבע, אבל מה? לא סנוב בכלל.

4.
השמש יצאה בריג'נט פארק, ונתנו מנוחה לרגליים בספסל נחמד על גשרון מול האגם המלאכותי. הציפורים צייצו והברווזים שחו לידינו. ג'נטלמן כבן שבעים בחליפה אלגנטית פנה אלינו בעברית שבורה. עיניו היו גדולות וכחולות, וממחטת משי בצבצה מכיס המקטורן שלו. הוא לא היה יכול שלא לשים לב לעברית שלנו. הוא היה בארץ בדיוק כשפרצה מלחמת ששת הימים. הוא זוכר שזה היה קצר. הוא אוהב את ישראל, תומך בשלום עכשיו. דיברנו על ביבי ועל החרדים, ועל הפחד המוזר שתוקף את הישראלים בכל מקום. ככה לא יהיה לכם טוב, חבל. גולדה מאיר אמרה פעם משהו על שני מליון יהודים עם שלושה מליון דיעות, אפשר להפוך למשיגע עם כל האמוציות האלה בישראל. הוא סליסיטר, גר לא רחוק. פיצרוביה (ופיצרוביה הוא שם נהדר להגייה במבטא בריטי מכובד. גם סליסיטר). הוא הציג את אשתו, תאילנדית צעירה ממנו שהביטה בו בעיניים כלות. לימדתי אותה כמה מילים בעברית. תגידי משהו. "שנה טובה" היא אמרה לנו בחיוך מבוייש, ואמא ברווזה וחמשת גוזליה חלפו על פנינו בשאננות.