מגדלי נוף הסינרמה

1. זהו, אין סינרמה. מבנים נמוכים זה בזבוז, אין שם אחוזי בנייה. אין נוף, אין פנטהאוז. אין סיבה להשאיר את הסינרמה.

2. עתידות: זה יהיה פרוייקט פרימיום, מגדלי נוף הסינרמה אולי הירוקה, אולי באנגלית. כמו מגדל האופרה, השם בטח יישאר, ימותג, ימונף, ינודלן.
עוד שטרונגול לאוסף, מגדל חסר מעוף וחסר הקשר שיבטיח נוף (נוף למה? לשטרונגולים אחרים, ואולי לטיפת ים קצת בצד).

3. ההרס הזה היה ידוע מראש, כמו סרט הוליוודי הפוך – הרע תמיד ינצח, בעל ההון, זה עם הסיגר והצחוק המתגלגל יספור את הכסף במדרגות. הנדל"ן תמיד ינצח. הנדל"ן הוא הנדוניה שלנו, בני תחילת המאה ה-21 לדור העתיד. עוד יהיו סיורים מודרכים בתל אביב הגדולה, מדריכים מזעזעים יספרו למטיילים נגעלים על עידן הנכס החשוך
תל אביב הנוכחית שולחת טביעות אצבע, היא מתגאה בזה היום. זה שלב ההוכחות במשפטם של הדורות הבאים אותנו – ככה הייתם, חמדנים חסרי חוש אסתטי. ואיפה הגימנסיה, איפה, ואיפה הסינרמה?

4. ואז חושבים על החלופה, ומה החלופה? שימור חיצוני, מצועצע, עוד שרונה או נווה צדק. התפנפנות של סניף בנק, צעצוע של מליונרים, דאווין של מלון בוטיק.
. כל עוד מבני הציבור הגדולים לא יחזרו לתועלת הציבור, עדיף ככה. לשבור, לנתץ. ממילא עוד מעט יהיה כאן מגדל.

צילום: שאול גולן, כלכליסט.
צילום: שאול גולן, כלכליסט.
מודעות פרסומת

תל-אביבופוביה

בין הטוקבקיסטים העולצים לבין מחלקי הסוכריות בשטחים יש הרבה מן המשותף. האושר הזה לאידם של חפים מפשע נרצחים מחליא כמובן, אבל מה שמפתיע ביותר הוא סימון האויב המשותף לאלה ואלה – תל אביב.

מבחינת הפלסטינים אין חדש. אין יוקרתי יותר מפגיעה בתל אביב, סמל ההצלחה הישראלית. היא מצולקת בפעולות איבה. תל אביב הייתה קורבן מרכזי בפרעות תרפ"א ותרפ"ט, במרד הערבי הגדול. אפילו חיל האוויר של מוסלוני הפציץ אותה. פיגועים? ממלון סבוי ועל לדולפינריום, מועדוני הסטייג', מייקס פלייס וזמן אמיתי, אוטובוסים? קו 4, קו 5, קו 20. בתי קפה? מסעדות? אפרופו, שווארמת ראש העיר, קפה ביאליק, סי פוד מרקט, וכן – גם שרונה. טילים? מהסקאדים של סדאם, עד לגראדים של דף.
ככה זה סמל. יא סדאם יא חביב, אודרוב אודרוב תל אביב.

תא2

אבל הדימוי שלה הפוך – היא הרי "בועה" של "אספרסו", ורק אם התל אביבים המפונקים האלה היו מרגישים מה שמרגישים בעוטףעזה/יהודה ושומרון/גבול הצפון, אז הם היו היו מפסיקים להיות שמאלנים. אבל הבועה הרי אינה בועה, ועדיין המעצבנים האלה מסרבים לחשוב כמונו.

ו"תל אביב" הרי היא לא ישות מוניציפלית. מי שמייחל למות תושביה לא באמת רוצה לראות גופות של ילדים בגן העירוני בקרית שלום, או מרחצאות דם בבתי האבות של רמת אביב. ויש בה לא מעט ימנים, ושמאלנים יש הרי בכל מקום, גם ליד ביתם של המקללים.
"תל אביב" המושג היא בירת הסובלנות, החילוניות, המודרניות, ההומניזם, הרב תרבותיות, האמנות והחדשנות. מקנאים בה ושונאים אותה.

בתל אביב מקנאים בגלל מה שהיא (אנחנו רוצים גם), ושונאים אותה בגלל מה שהיא (אנחנו לא רוצים גם), בדיוק כפי שמתייחסים כאן לבירות אירופה. כמה יפה פריז, וכמה כיף שדעאש פיגע בה. אח, בלונדון יש טלוויזיה מצויינת, ושהערבים יחריבו אותה מבפנים, הא הא. הלוואי שאמסטרדם תיפול לזרועות האיסלאם, אנטישמים! ואיך בא לי ג'וינט בקופי השופ. קנאה ושנאה, כמו הילדה הלא מקובלת בכיתה, ואושרה מכל חצ'קון מקרי שמבצבץ על פניה של מלכת הכיתה. שונאים אותה על כמה שהיא נהדרת.

מחלקי הסוכריות ומקללי הפייסבוק הם האוייב של המערב, תמונות ראי אלה של אלה. הם רוצים לראות דם. התל אביבים האלה מפריעים להם להקיז אותו. שימותו.

בלייני אלנבי 40. מי אתם?

מי אתם, בלייני אלנבי 40? מה חשבתם כשעליתם על הבר, זה אחר זה, כאילו זכיתם בטקס העובד המצטיין, מקבלים פרס וזוכים לתשואות ולפלאשים.

מה הכי חרמן אתכם? ריח הזיעה של הגברים שהיו עליה לפניכם? שאריות הזרע של קודמיכם? אז מה, היא דיממה? היא בכלל הגיבה, או שרגליה זזו מתוך אינרציה כמו נמלה מפרפרת בקורי עכביש?

ואתם, קהל מצלם, נהניתם? היה שואו? שיתפתם בוואצאפ, כמו הסרטון עם החתול על הפסנתר? תייגתם בפייס? זה היה מהפנט כמו ליקוי הירח, או משחרר כמו ההופעה של בון ג'ובי? שמתם לב לא להכניס בטעות את הסרטונים לאלבום "עם הילדים בחופש"? אתם מאוננים על זה בלילות?

מי אתם, בלייני אלנבי 40? אתם עושים מילואים? תורמים לאלו"ט? אתם מאחוריי בתור בסופר? אתם שוחים לידי בבריכה? עוצרים לילדים במעברי חצייה?

מי אתם לעזאזל?

זכרונות ילדות מתל אביב

lool.JPG

 

בכסית, היינו יושבים רק בחוץ, על כסאות הפורמייקה, ושורקים "יייססס" לשאפות המזדנגפות, וצוחקים על היורמים שיושבים בקפה רוול.

יום אחד כאשר יבי, עם חולצת כפתורים פתוחה עד הפופיק וסנדלים תנ"כיים, הקריא שירי הלל לפועלים, ליפשיץ צייר אותו מקריא, וקראוס הלחין אותו מצייר, שלום הזמין אותנו לצריף של אביגדור מול הים. הוא אמר שיש שם מסיבה משהו לא נורמלי עם נאפאס גוטה גוטה. חצקל הזכיר לנו בכעס לשלם על הקוניאק, ויצאנו.

ובאמת הייתה מסיבה דליקטס – אורי סיפר בדיחות, ואריק השכיב אותנו על הרצפה עם חיקויים של גולדה ושרנו ביטלס בקולות, ופגשתי שם גם נערת גוגו חתיכה משהו אש, והיו עניינים.

ובבוקר, נפרדתי מאריק ושלום, וטופול וגדי, וגידי ומיקי, וזאביק ורוחל'ה, וג'ינג'י וג'חנון, ואושיק וחדווה ושלומיק, ושיסל, והלכתי לעבודה, במחלקת המים, כרגיל.

טמפלר שטאט

1.
פתאום שמעתי בום. עוד לא שש בבוקר. הילדים קפצו מהמיטות. פיגוע?
2.
ואז נשמעו קולות רוורס של משאית או טרקטור, והתחילו צעקות. וולפגנג – שנל שנל, קלאוס – יותר מדוייק.
כשירדתי למטה, לצד שכנים מבוהלים בפיג'מות וכותנות לילה, הוא הציג את עצמו. גוטן טאג, אנשים, אני הנריש, נציג העירייה. ברכותיי.
3.
התחילה שנה חדשה, הוא אמר, ואין מה להתעכב. יש לנו משימה, יא! ברוכים הבאים לשרונה דרום, או יותר נכון: "אוסט-שרונה", יא, יא.
אבל שרונה זה אולי שני קילומטר מכאן, תמהתי, מה אתה רוצה, הנרי?
4.
הנריש, לא הנרי, אזיאט ברברי. צוואי קילומטר לכאן, צוואי דצימטר לשם, זה לא חשוב. הקנצלר של העירייה החליט להרחיב את ההצלחה. וולפנג, עכשיו נוגחת בניין , ביטה.
5. מה נוגחת? צעק שאול מכניסה ב', זה הבית שלנו.
כבר לא, הטעים הנריש, כאן יהיה שוק איכרים בווארי. חכו לאוקטובר, תכינו את השלייקס, יהיה פה פנטסטיש.
ושמה, אתם רואים את לה גרדיה שטראסה? שמה יהיה הנמל החדש.
6. אבל אדון הנריק, אין פה ים, אנחנו במזרח העיר, אמרה הבת של אשכנזי מדירה 9.
הנריש! הנריש! יונג פראו, ומה זה נמל, אם לא קצת מים ודק מעץ? בזה קלאוס יטפל טיק טק. קדימה קלאוס, די וואסר.
ובעודנו נרטבים מזרנוקי המים, המשיך להסביר: את מבינה, גם ככה לנמל באים מבחוץ. אז הם יחפשו נמל מזרח ב-waze ויגיעו. יהיה פה גלידה, יא, ויהיה פה נקניקיות!
7. אולי עובדים עליי, עליתי הביתה, והתקשרתי ל-106. נשמעה מוסיקה בהמתנה: השיר "אלט נוילנד, די טמפלר שטאט".
8. חיכיתי לחדשות ברדיו. הונדרט און צוואי אף אם. הקריין הכריז על המהפכה. הוא דיבר על המצודה שתוקם באבן גבירול שטראסה, אלטנוילדבורג, ועל כך ששכנתנו מצפון שינתה את שמה לרמת השרונה, וכי עם הצלחה אין מה להתווכח.
9. הבכור שלי שאל אותי מה קורה.
חיבקתי אותו חזק, אלס אין אורדנונג, בני, אלס אין אורדנונג, עניתי, מיישר את חולצתו.

מרוץ מסטוליצה

אוהבים ספורט? נהנים לנקום בתל אביבים? רוצים להשוויץ בשעון הדופק מנדף הזיעה החדש שלכם?
הקדימו להירשם למירוץ מסטוליצה* תל אביב לאופני כושר!
הזינוק בשעה 03:45 בכיכר דיזנגוף, משם יצא מסע מאתגר על אופני הכושר. סיום – כיכר דיזנגוף.
(כיכר דיזנגוף תיסגר לתנועה לסירוגין).
*בחסות – מסטוליצה וודקה המיוצרת מתפוחי אדמה טבעיים. מסטוליצה וודקה מקדמת אורח חיים בריא. חפשו בגוגל "מסטוליצה בריאות" ומצאו מתכוני וודקה בריאים להתפתחות ילדיכם. מסטוליצה – בדרך הבריאות.

bike

צילום buzfeed.com

בתל אביב אין ילדים

כשקראתי ynet היום, נבהלתי. אשתי נשבעה לי בטלפון שהילדים קיימים, והם אוכלים עכשיו פסטה.
כמו כן היא אישרה כי מאות בתי הספר, הגנים, הצהרונים, חנויות הצעצועים, הג'ימבורי, גני השעשועים, מנהל החינוך, תיאטרון ארנה פורת – כולם במקומם.
טמקא.jpg
אבל כתבו על בני ברק! הקשיתי, געוואלד! את בטוחה שלא השתלטו עלינו?
לא, הכל בסדר, היא הרגיעה, זה רק ynet.
ואז נזכרתי שחרדים מתרבים (בו-הו!) ותל אביבים עוכרים (בו-עה!) זה טוב לטראפיק.
אז אחרי שהסדרתי נשימה, ושיחקתי אותה רביב דרוקר, מצאתי את המקור ומסתבר שיש בעירי יותר  מ- 110000 ילדים, בעוד שבני ברק נהנית מ 34000 תינוקות של בית רבן. כמעט פי שלוש, בדיוק אותו היחס בין כלל התושבים בשתי הערים.
כך שלסיכום תל אביב מלאה בילדים, אבל ynet מלאה באינפנטילים.