טמפלר שטאט

1.
פתאום שמעתי בום. עוד לא שש בבוקר. הילדים קפצו מהמיטות. פיגוע?
2.
ואז נשמעו קולות רוורס של משאית או טרקטור, והתחילו צעקות. וולפגנג – שנל שנל, קלאוס – יותר מדוייק.
כשירדתי למטה, לצד שכנים מבוהלים בפיג'מות וכותנות לילה, הוא הציג את עצמו. גוטן טאג, אנשים, אני הנריש, נציג העירייה. ברכותיי.
3.
התחילה שנה חדשה, הוא אמר, ואין מה להתעכב. יש לנו משימה, יא! ברוכים הבאים לשרונה דרום, או יותר נכון: "אוסט-שרונה", יא, יא.
אבל שרונה זה אולי שני קילומטר מכאן, תמהתי, מה אתה רוצה, הנרי?
4.
הנריש, לא הנרי, אזיאט ברברי. צוואי קילומטר לכאן, צוואי דצימטר לשם, זה לא חשוב. הקנצלר של העירייה החליט להרחיב את ההצלחה. וולפנג, עכשיו נוגחת בניין , ביטה.
5. מה נוגחת? צעק שאול מכניסה ב', זה הבית שלנו.
כבר לא, הטעים הנריש, כאן יהיה שוק איכרים בווארי. חכו לאוקטובר, תכינו את השלייקס, יהיה פה פנטסטיש.
ושמה, אתם רואים את לה גרדיה שטראסה? שמה יהיה הנמל החדש.
6. אבל אדון הנריק, אין פה ים, אנחנו במזרח העיר, אמרה הבת של אשכנזי מדירה 9.
הנריש! הנריש! יונג פראו, ומה זה נמל, אם לא קצת מים ודק מעץ? בזה קלאוס יטפל טיק טק. קדימה קלאוס, די וואסר.
ובעודנו נרטבים מזרנוקי המים, המשיך להסביר: את מבינה, גם ככה לנמל באים מבחוץ. אז הם יחפשו נמל מזרח ב-waze ויגיעו. יהיה פה גלידה, יא, ויהיה פה נקניקיות!
7. אולי עובדים עליי, עליתי הביתה, והתקשרתי ל-106. נשמעה מוסיקה בהמתנה: השיר "אלט נוילנד, די טמפלר שטאט".
8. חיכיתי לחדשות ברדיו. הונדרט און צוואי אף אם. הקריין הכריז על המהפכה. הוא דיבר על המצודה שתוקם באבן גבירול שטראסה, אלטנוילדבורג, ועל כך ששכנתנו מצפון שינתה את שמה לרמת השרונה, וכי עם הצלחה אין מה להתווכח.
9. הבכור שלי שאל אותי מה קורה.
חיבקתי אותו חזק, אלס אין אורדנונג, בני, אלס אין אורדנונג, עניתי, מיישר את חולצתו.
מודעות פרסומת