השפוי וההזוי

ההתנצלות של אושרת קוטלר היתה במקומה. מה היא בסך הכל רצתה להגיד? היא מצאה מתנחל שפוי. היא התכוונה להחמיא ויצא לה בלעם הפוך כזה, שמאבחן קלינית כחצי מליון ישראלים.

שפוי זה הנכון החדש. שפוי הוא מי שמסכים איתי. מי שחי כאן, מכיר את העובדות, ומעז לחשוב אחרת, הוא כנראה לא בסדר. ולכן הוא בן זוגו המופרע – ההזוי.

הזוי הוא אפילו לא בן אדם. הזוי הוא דבר מה שמישהו הזה. הוא מנותק מהמציאות. אם בעבר התואר המפוקפק הזה היה מנת חלקם של שמאלנים רדיקלים וימנים קיצוניים, ידידם של ה"סהרורי" וה"משיחי". היום הוא היפוכו של השפוי. אין שמאל וימין, אין נץ ויונה, אפילו מעמדם של הבוגד והפשיסט דוהה לו, הנה הזוג החדש, זה שאושרת קוטלר ביטאה מבלי לשים לב: השפוי וההזוי.

הלשון משקפת את הלך הרוחות, את השיח השטוח והשונא, את אפס הסובלנות לדעת האחר, את אבדן היכולת לשכנע ולהשתכנע. אדם שאינו שפוי, אין טעם להקשיב לו – הוא מדבר שטויות, הוא לא סביר. זה מה שחושב למשל חבר הכנסת זוהר על החילונים, או יאיר גרבוז על מנשקי קמעות.
אדם שפוי הוא כמוני, כמובן, ולכן כל מה שיאמר שיקף את השכל הישר ואת ישוב הדעת. ואם פתאום מתגלה מישהו מעבר להרי השפיות שהוא, איך לומר, שפוי! נתפעם. אושרת קוטלר התפעמה.

אבל לא רק דה לגיטימציה לדעת האחר יש כאן, אלא עליבות של ממש. שפוי והזוי הן מילים פסיביות. השפוי פשוט לא לוקה בנפשו, וההזוי כן. זה אפילו לא תלוי בהם, אין להם שליטה על זה.
פעם חיפשנו במנהיגים שלנו ערכים, יוזמה, כריזמה, טוהר מידות, חיפשנו את המילה הזאת שמתחרזת עם הזוי. קוראים לה ראוי.

מודעות פרסומת