העיניים והלב

1. סקר שערך מיזם מדד השלום קובע שהלב עם אלאור
. הוא הילד של כולנו. ואיזה ילד! בייביפייס ועיניים גדולות ועצובות. ומדים. הוא יכול להיות הילד שלי, הוא יכול להיות הילד שלך. מי שלא אוהב אותו, אין לו לב, או שאין לו ילד.
חבל שהעיניים ראו את הסרטון ההוא, סרטון רציף וסטטי, עם מחבל מפרפר על המדרכה, ליד אמבולנס, וטנדר לבן שכמעט מסתיר את הפריים. ואז המפרפר חוטף כדור מהילד של כולנו, והטנדר לא מסתיר מספיק.
ומאז העיניים והלב נכנסו לעימות חזיתי.

צילום: שאול גולן. ynet. 18.4.16
צילום: שאול גולן. ynet.
18.4.16

2. עיניים ארורות, לו לא היינו רואים את הסרטון הזה, והיינו מסתפקים בהודעה לקונית של דובר צה"ל: המחבל נוטרל/חוסל, לו רק לא הייתה שם מצלמה, אף אחד לא היה עושה מזה עניין. אבל העיניים נכנסו לפעולה. כן, הצבא הוא צבא העם, ואנחנו זוכרים מה אמרו לנו כשאנחנו היינו שם. אנחנו זוכרים את סדרת החינוך בעכו, ואת הוראות הפתיחה באש. הקאנו את התדריכים האלה מתוך שינה. ומה העיניים האלה עושות? מעמתות אותנו עם זה. עיניים ארורות, סרטון נורא.

%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%942

3. אז מחפשים הצדקות, לפעמים חסרות רלוונטיות, לפעמים הן יסתרו זו את זו. הרי אזריה היה גם מצטיין וגם במשבר, והמחבל היה גם מסוכן וגם מת, ומי שאשם הוא המג"ד, המח"ט, המ"פ, שר הביטחון, סגן הרמטכ"ל, הצלם, בצלם, השמאל, הסמול. זה בגלל שהוא מזרחי, שהוא מרמלה, שהוא אוהד בית"ר. אינספור הצדקות, אינספור הדחקות.
ואיך אפשר להתמודד עם זה? : אדם שאינו רע עשה משהו רע.

4. ואיך מישהו עם בייביפייס ועיניים עצובות יכול לעשות משהו רע? הרי הוליווד מציירת אותם עם מבטא זר, שן זהב ו"הו הא הא הא הא" כצחוק מתקבל על הדעת. ואזריה לא נראה ככה, ולא נשמע ככה.

5. והלב כמעט ומנצח. הוא עם אלאור, עם אביו שחלה, עם עיניו הדומעות, עם החיים הרעים שנכפו עליו, עם שיקול הדעת הילדותי שלו, עם העובדה שהוא באמת ילד, ואלה החוויות שהילדים שלנו עוברים.
אבל העיניים. העיניים הארורות האלה.

מודעות פרסומת

תל-אביבופוביה

בין הטוקבקיסטים העולצים לבין מחלקי הסוכריות בשטחים יש הרבה מן המשותף. האושר הזה לאידם של חפים מפשע נרצחים מחליא כמובן, אבל מה שמפתיע ביותר הוא סימון האויב המשותף לאלה ואלה – תל אביב.

מבחינת הפלסטינים אין חדש. אין יוקרתי יותר מפגיעה בתל אביב, סמל ההצלחה הישראלית. היא מצולקת בפעולות איבה. תל אביב הייתה קורבן מרכזי בפרעות תרפ"א ותרפ"ט, במרד הערבי הגדול. אפילו חיל האוויר של מוסלוני הפציץ אותה. פיגועים? ממלון סבוי ועל לדולפינריום, מועדוני הסטייג', מייקס פלייס וזמן אמיתי, אוטובוסים? קו 4, קו 5, קו 20. בתי קפה? מסעדות? אפרופו, שווארמת ראש העיר, קפה ביאליק, סי פוד מרקט, וכן – גם שרונה. טילים? מהסקאדים של סדאם, עד לגראדים של דף.
ככה זה סמל. יא סדאם יא חביב, אודרוב אודרוב תל אביב.

תא2

אבל הדימוי שלה הפוך – היא הרי "בועה" של "אספרסו", ורק אם התל אביבים המפונקים האלה היו מרגישים מה שמרגישים בעוטףעזה/יהודה ושומרון/גבול הצפון, אז הם היו היו מפסיקים להיות שמאלנים. אבל הבועה הרי אינה בועה, ועדיין המעצבנים האלה מסרבים לחשוב כמונו.

ו"תל אביב" הרי היא לא ישות מוניציפלית. מי שמייחל למות תושביה לא באמת רוצה לראות גופות של ילדים בגן העירוני בקרית שלום, או מרחצאות דם בבתי האבות של רמת אביב. ויש בה לא מעט ימנים, ושמאלנים יש הרי בכל מקום, גם ליד ביתם של המקללים.
"תל אביב" המושג היא בירת הסובלנות, החילוניות, המודרניות, ההומניזם, הרב תרבותיות, האמנות והחדשנות. מקנאים בה ושונאים אותה.

בתל אביב מקנאים בגלל מה שהיא (אנחנו רוצים גם), ושונאים אותה בגלל מה שהיא (אנחנו לא רוצים גם), בדיוק כפי שמתייחסים כאן לבירות אירופה. כמה יפה פריז, וכמה כיף שדעאש פיגע בה. אח, בלונדון יש טלוויזיה מצויינת, ושהערבים יחריבו אותה מבפנים, הא הא. הלוואי שאמסטרדם תיפול לזרועות האיסלאם, אנטישמים! ואיך בא לי ג'וינט בקופי השופ. קנאה ושנאה, כמו הילדה הלא מקובלת בכיתה, ואושרה מכל חצ'קון מקרי שמבצבץ על פניה של מלכת הכיתה. שונאים אותה על כמה שהיא נהדרת.

מחלקי הסוכריות ומקללי הפייסבוק הם האוייב של המערב, תמונות ראי אלה של אלה. הם רוצים לראות דם. התל אביבים האלה מפריעים להם להקיז אותו. שימותו.