ביבי ואני ספונים בלשכתו

1. גם אני פגשתי את ראש הממשלה לתדרוך. זה היה רגע גדול בשבילי, אבל בעיקר בשבילו, משום שאני פגשתי כבר אנשים חשובים בחיי, והוא טרם פגש עיתונאי בכיר כמוני מעולם.

2. על מה הוא דיבר? לא אוכל לומר, שהרי אנשים חשובים כמו ביבי וכמוני לא נוהגים לרכל, רק אוכל לציין רשמים. ואכן, ראש הממשלה הוקסם משאלותיי, מהמבט האלכסוני הנוקב שלי, ומהדרך בה החזקתי את עט הפארקר המוזהב שלי בין האמה לקמיצה. הוא ענה לי ברצינות תהומית. אי אפשר לענות לי אחרת. קוראים לזה כריזמה.

3. ראש הממשלה דיבר ודיבר, ואני חשבתי, והוא פירט והסביר, כל מיני עניינים שהשתיקה יפה להם, אבל הוא דיבר, ובעיקר – אני חשבתי. הנה אני, עיתונאי בכיר, ראש לאריות, נסיוני מוכח ומאמריי מופת, ספון בלשכת ראש הממשלה. וראש הממשלה הרחיב, ופירט וענה על שאלות, ואני החזקתי את סנטרי בידיי. אני האדם החושב, חשבתי לעצמי, יש מנהיג, ויש רודן. הנהנתי לעצמי בחזרה. שנון אני.

4. היינו ספונים בלשכתו, ראש הממשלה, אני, ועוד כמה שהעורך הראשי שלי טרח לשלוח. שלוש שעות ותשע דקות התאפקתי לפי שהלכתי לשירותים. כזה אני, טיפוס מאופק בעל שליטה עצמית גבוהה.

5. טוב שהפגישה התקיימה. לולא נפגשנו, מה היה חושב ראש ההמשלה? קרוב לודאי שהיה מזלזל בתקשורת. אבל כעת, לאחר שזיהה את האיכויות שלי, הוא רואה הכל אחרת. אני יודע, כי הוא אמר לי דברים כנים ועמוקים בסיום השיחה. לא אוכל לפרט מהם, כידוע, אבל להנהן אוכל גם אוכל.

מודעות פרסומת

על האחווה

על הסערה זוטא החדשה שנחתה עלינו עט השר יריב לוין כמוצא שלל רב (או חטיף חלווה).
מי שלא מקבל אותנו כפי שאנחנו, ומי שמנסה לזרוע ולהעביר קווים בתוכנו, לא ראוי שנפרנס אותו, ולא נאפשר לו להגיע לכאן, אמר השר לגל"צ הערב (דקה 3:20).
מילים כדורבנות. ואני מצדיק אותו לחלוטין.

ובכלל, צריך להוקיע את כל מי שלא מקבל אותנו כפי שאנחנו,. למשל חברך למפלגה, מיקי זוהר, שלא מקבל חילונים, או ראש הממשלה שלך, מהמפלגה שלך, שהוא גם ראש הממשלה שלי שהכריז ששכחתי מה זה להיות יהודי, או מי שמנסה להעביר קווים בתוכנו כמו השרה רגב, גם היא חלק ממפלגתך שלא ממש משתגעת על אשכנזים. ועוד לא דיברנו על היחס שלכם לאלה שנעים לקלפיות.

אז עזוב, כבוד השר, אלה בלגים שהחלווה שלנו לא באה להם בטוב. קח אתה קצת מהאחווה הזו, וחלק אחווה לחבריך במפלגה. אחווה היא לא רק חלבה.

ביבי צודק

גם זה קורה לפעמים. ביבי צודק.
ואת זה הבנתי דווקא הבוקר, כשהפיד שלי התמלא היום בעשרות פוסטים זועמים. איך הוא מעז? הביבי הזה!
משהו שנאמר במהלך טקס יום השואה, שכלל ביקורת על העולם המערבי, הקפיץ את הפיוזים.
מכיוון שפספסתי את הטקס (בכל זאת טקסיות ואני לא חברים טובים כל כך), הכנתי את מיטב ציפורניי, וכבר סידרתי לעצמי מחאה מנוסחת הכוללות את המילים "שיער סגול", "שרה", "גלידת פיסטוק" ו"קיסריה", אבל קודם לכן, רציתי להבין מה הוא בכלל אמר.

אז מזל שיש אינטרנט, ויש תמלול מלא של הנאום. לא מבריק במיוחד, לא מחדש במיוחד, אבל, איך לומר, נכון.

אז מה הקפיץ כאן אנשים?
כנראה שהמשפט הזה: "אבל בשנים האחרונות מצטרפת אליה הסתה לא פחות ארסית מן העולם המערבי. חברי פרלמנט בריטיים, בכירים בשבדיה, מעצבי דעת קהל בצרפת. אני חייב לומר שהאנטישמיות בימינו מייצרת זיווגים מוזרים, אנשי אליטות שכביכול מייצגים את הקדמה האנושית, חוברים לקנאים ברברים החשוכים ביותר עלי אדמות, לעורפי ראשים, מדכאי נשים, רודפי להט"בים, משמידי אוצרות תרבות. הם עושים יד אחת ביניהם להפיץ את הנגיף האנטישמי מול מטרה אחת – נגדנו. נגד מדינת ישראל"

אין פה חידוש גדול. ישנה ברית מוזרה, שילוש לא קדוש של שלוש קבוצות רדיקליות בעלות אידאולוגיות הפוכות. הימין הקיצוני הניאו נאצי, השמאל הקיצוני (האנטי "אמפריאליסטי" עם הטיותיו המוגזמות) והאיסלאם הקיצוני. הם לא מסכימים על שום דבר, לא על דת, לא על כלכלה, לא מדיניות, לא על זכויות אדם. רק על דבר אחד הם מסכימים. הדבר הזה הוא אתם, קוראים יקרים.
או כמו שאמר ג'רמי קורבין על נציגי חיזבאללה וחמאס: ידידיי.

כתובת אנטישמית על קיר  בבריטניה. צילם: מייקל קרטיס. מתוך אתר thecommentator
כתובת אנטישמית על קיר בבריטניה. צילם: מייקל קרטיס.
מתוך אתר thecommentator

האנטישמיות היא השקפת עולם מופרעת, ופשעים שנעשים בשמה בזויים ובלתי לגיטימיים, ועל הרנסנס של התופעה המאוסה הזו מדברים באומץ ובכנות מקביליו של נתניהו: גם ראש ממשלת צרפת, וגם ראש ממשלת בריטניה אומרים דברים דומים.
ואם הם מתריעים על שנאת היהודים המחלחלת במדיניותיהם, מדוע ראש ממשלת מדינת היהודים, ביום הזיכרון לשואת העם היהודי לא יכול לומר זאת?

בית קברות בצרפת, שחולל בצלבי קרס. מתוך אתר  new voices
בית קברות בצרפת, שחולל בצלבי קרס.
מתוך אתר new voices

אז נכון, ביבי הוא לא כוס התה שלי. אני סבור שהוא ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה כאן אי פעם. ההשקפות שלו הפוכות לשלי כמעט בכל אחד מתחומי החיים (אם כי העובדה שהוא לא עושה הרבה מנחמת אותי), אבל לפעמים גם הוא צודק. כמו אתמול, ברחבת הטקסים ביד ושם.