תזונת הרוטינג

קבלו את טרנד התזונה ששוטף את העולם – תזונת הרוטינג!
מזון טרי הוא אסונה של האנושות.
אמרו די למזימה של חברות התרופות, הסופרמרקטים והבונים החופשיים, והתחברו לרוטינג – בלי פסטור! בלי שימור! בלי ויטמינים!

את תנועת הרוטינג העולמית ייסד פרופסור ג'וני רוטן מאוניברסיטת בולוקס בבריטניה. רוטן, אסטרולוג, חוקר טארוט, מודט ואונקולוג חובב גילה כי מזון מעופש תורם לבריאות האדם. קבוצת פייסבוק שפתח בנושא לפני כשנתיים היכתה גלים, והיא מונה כיום כמאתיים אלף חברים חיים (ועוד כשבעים אלף שהלכו לעולמם בינתיים מסיבוכים בריאותיים פתאומיים). במסעדות שונות במערב אירופה בר החלו להציע בתפריט מנות רוטינג (מסומנות בכיתוב: VITAMIN FREE), והסחף הולך וגובר.

לוסי ג'ורדן, 37, מסבירה: על חוק חמש השניות שמעתם? סבתא שלכם דירבנה אתכם לאכול "בננת דבש"? זה לא סתם. כך נהגו פעם, וכך אנחנו נוהגים היום. זו החוויה האנושית הטבעית.

אז מה יש לאכול? המון!
ציפי פרימו מחולון, מנהלת קבוצת הוואצאפ "הגרוב הרקוב" מספרת: בבוקר אני פותחת ביוגורט חמוץ במיוחד, ולוגמת קרום חלב, בצהריים, אין כמו אורז מוקשה ותולעי עוף, ובערב אני מקנחת בביצייה סרוחה וצימוקים מעשיי ידיי (ענבים שעמדו בשמש חודש), כל אלה לצד מי קולחין ממותקים.
אני מרגישה נפלא! אם פעם היתה לי עצירות, היום אני משלשלת כל הזמן. רזיתי המון ואין לי רצון לאכול. אושר!

השליכו את כל הויטמינים המרעילים לפח, והתחברו לעצמכם, לטרנד הרקוב החדש, שהוא הטרנד הרקוב האמיתי.
בתיאבון!

מודעות פרסומת

הזמן החמוץ

לאחר שמשרד הבריאות יצא במלחמת חרמה במלוח ובמתוק נותרתי עם טעם חמוץ.
הקמפיין הזה תואם את רוח הזמן המופרטת הנושבת מהממשלה – אתם תדאגו לעצמכם, ויש ממה לדאוג. השוק חופשי, וגם החרדות שלכם חפשיות. אכלו במבה, בדרך אל הסוכרת והסרטן והגזזת והשלבקת. אתם עומדים למות כל עוד לא הוכח אחרת. שעון החול שלכם אוזל, מתים מהלכים שכמותכם. זה מה שאתם רוצים? טרטרטרטרזין וזיזורומביציט זרחני? פחמימות ריקות עלובות שכמותכם, המטולוגיות ג' מחכה לכם, אבל הי, השוק חפשי – אז אנחנו רק מייעצים. אנחנו אמנם הרשות המבצעת, אבל אתם לבד. השוק חופשי, חברה. תאכלו שטוחים, שתו ספרייט, ותמותו. שלא תגידו שלא אמרנו, כן? הנה, אתם עומדים למות מהביסלי, ועכשיו לפרסומות.

יש אינספור מקלות וגזרים לממשלה להשפיע על צריכת מזון בריא. מהסדרת שוק הירקות והפירות המופרע, ועד לעדכון מוצרי המזון בפיקוח.
יש חומרים מסוכנים בחטיפים ובמיצים? אל תאפשרו את זה. תמרצו את החברות להשתמש במוצרים טבעיים, אלצו אותם להפחית סוכר ונתרן. אתם באמת יכולים לשנות. אבל למה להתאמץ? אפשר להפחיד/להסביר.

ולא שיש משהו רע בהסברה, אבל היא לא יכולה להיות תכלית העניין. אין מו"מ מדיני? נשקיע בהסברה. מחבלים ברחובות? לכו עם נשק, נבכה אתכם על יוקר הדיור. האחריות עוברת מהממשלה לאזרחים, הממשלה שלנו, זו שגובה את מיסינו, בוחרת לא לעשות, אלא להסביר.
תסתדרו, ואם לא – תמותו, מבוהלים וחמוצים.

שמנמנולה בעורף האויב

קרין גורן פגעה בקודש קודשי הדת החדשה. עצם קיומה פוגע בכך.

היא מומחית לקינוחים, לפחמימות, למתוקים, היא בעצמה מתוקה. היא החטא הקדמון, היא אצבע בעיניהם של אנשי נבט החיטה, היא קצת מלאה, והיא מאושרת. היא כופרת.

אם תשימו לב לרצף הגידופים הנבזיים על המראה שלה, תוכלו להבחין שלא מדובר רק בדברי בלע סקסיסטיים, או בקללות ילדותיות, אלא בתוכחה.   מה זה המראה הרנסנסי הזה? שמנמנולה? בפריים טיים?

קרין גורן  לא ממש שמנה,  וגם אם כן – אז מה? גם אם היא הייתה רזה מדי,  היא הייתה חוטפת כי היא לא מתאימה לדיקטטורה החדשה. זה עולם ה"לייפסטייל" המעודכן שמוסר נפשו למד ה-BMI, ומחייב את כולנו להיות אצנים ממושמעים לשום מקום, וצמיתים מבוהלים  למען חיי הנצח.

גם גורן עצמה ודאי שמה לב לזעם הצדקני הזה, אחרת מדוע  היא טרחה לציין  במענה הנאה שלה, כי היא נוהגת להתעמל עם מאמן כושר? ואם היא לא מתעמלת, שלא תתעמל – מה זה בכלל ענייננו?

אבל זה לא יעזור. כי אותו "אורח חיים בריא" פלש מזמן לפרטיות שלנו. היום חשוב להיראות טוב, חשוב להרגיש טוב, חשוב לאכול טוב. אבל התכונה הפשוטה, הלא טרנדית, הלא תועלתנית נשכחה: להיות  טוב.

 

 

עם הנצח מפחד מדרך לא ארוכה

1. תגידו מהר, בלי להתבלבל: יין – טוב ללב, או רע לכבד. מה עם חלב? בריא לתחלואה או לא? מה זה לעזאזל נבט חיטה? אגוזים – זה טוב לשקדים? מה הקשר בין אבץ לשבץ? איפה יש יותר חידקי קולי צואתי – בערוץ 2 או בערוץ 10?

זה חשוב לי לדעת, כי אני מעוניין לחיות לנצח.

חסרי אונים וחרדים
חסרי אונים וחרדים

2. מה הסוד שלך? נשאלת בת ה-118, לא כי היא מעניינת או מוכשרת, אלא כי הצליחה לא למות. העיתונים ידווחו שהיא אוכלת מנת אלפלפה ביום, או שהיא נוהגת לשתות כוס מים שהושרו בלפת, או שהיא ישנה בדיוק שמונה ורבע שעות בלילה. וואו, כולם יגידו, אתה אדוני – בן ה-119 ושמונה חודשים, שעשה בייביסיטר לצאר, אנחנו מעריצים אותך. אתה, שקברת את חבריך וילדיך, נשכחת באקראי על ידי מלאך המוות, כולנו נתקנא בך.

3. התרגלנו לסיבה ותוצאה. אם נטרח בערב שבת – נאכל בשבת. אם נעשה QA טוב – ההטמעה תצליח. אם נשקיע, נקצור. סוף מעשה במחשבה תחילה. ספר החיים או ספר מוות על פי חטאינו. יש שורה תחתונה, רווח והפסד. אבל המוות לא עובד ככה. סטטיסטית – נמות.

4. ולא ממש ברור למה. יש צדיקי תזונה שלבם שובת לפתע, ויש רשעי ג'אנקפוד שמסרבים לחלות, והמידע מהתל ומבלבל. למה המחלות באות למי שהיה כל כך בסדר? ומה נעשה עם פרצי המידע הסותר, ההפחדות היומיומיות, התחקירים הקודרים? הכל מסוכן, הכל מורעל. בשיחות ברזייה אנחנו מדברים על כולסטרול טוב ועל מנת הסולאריום המומלצת ליום, על פחמימות ריקות וחלבונים רוויי שומן. אבל אנחנו חסרי אונים, אכולי חרדות ויסורי מצפון. אבודים. ספר המוות כותב את עצמו. תיק תק.

5. אז מי צריך את זה? אה, כמו תמיד, חפשו את המרוויחים. תכניות הבוקר, ותחקירי הערב, עיתוני הלייפסטייל ואתרי הניו אייג', תזונאי על, וטאלנטים של אורח חיים, חברות תרופות ותקציבי מחקר, גסטרונומים ויועצים, יצרני מזון ויצרני ויטמינים. החרדה שלנו עושה אותם בריאים מתמיד.

בתיאבון.

מרוץ מסטוליצה

אוהבים ספורט? נהנים לנקום בתל אביבים? רוצים להשוויץ בשעון הדופק מנדף הזיעה החדש שלכם?
הקדימו להירשם למירוץ מסטוליצה* תל אביב לאופני כושר!
הזינוק בשעה 03:45 בכיכר דיזנגוף, משם יצא מסע מאתגר על אופני הכושר. סיום – כיכר דיזנגוף.
(כיכר דיזנגוף תיסגר לתנועה לסירוגין).
*בחסות – מסטוליצה וודקה המיוצרת מתפוחי אדמה טבעיים. מסטוליצה וודקה מקדמת אורח חיים בריא. חפשו בגוגל "מסטוליצה בריאות" ומצאו מתכוני וודקה בריאים להתפתחות ילדיכם. מסטוליצה – בדרך הבריאות.

bike

צילום buzfeed.com

על הריצה

איך הריצה, ספורט פרימיטיבי שדורש רק זוג רגליים, הפך לטרנד עשיר ודורסני?

ריצה, איך נאמר בעדינות, היא הספורט הפרימיטיבי ביותר.

לשם מימושו יש צורך רק בשתי רגליים וזהו.

האדם הקדמון ידע לרוץ, קופים רצים, עכברים רצים, אפילו דינוזאורים רצו. בסיסי.

לריצה אין כללים, היא לא תחומה בזמן או תוצאה, אין בה חשיבה, אין עבודת צוות. היא לא דורשת עזרים כמו כדור, מים, משקולות, מגרש. כלום. היא מונוטונית, משעממת לביצוע ומשעממת לצפייה. זוג רגליים מתרומם מעל הקרקע, כל רגל בתורה. וזו כל התורה.

אבל ריצה הפכה לטרנד. וטרנד, הוא הזדמנות עסקית. השלב הראשון הוא הפיכת האצן החובב מאיש עם זוג רגליים לאיש עתיר אקססוריז. אם תראו אדם רץ סתם כך, מה תחשבו עליו? נמלט? רודף? ממהר?

לא אצל האצן הממותג, זה שנראה כמו צוללן:

בגדיו מנדפי זיעה, עשויים סיבי פלוטוניום אווירודינמיים (עודפי יצור של נאס"א!), נעליו מלאות בכריות ג'ל, בבולמי זעזועים מבית למבורגיני, הוא לוגם (כשמסתכלים עליו) משקה איזוטוני, הוא בולס חלבון איזוטרי, כולו יונים שליליים ומשקאות אנרגייה חיובית. שעונו כולל מד דופק, מד מהירות, מד חום, מד CO2, מד BMI, ובעיקר – מד פוזה.

אפליקציות ללא סוף, שתפו בפייסבוק: "רצתי 9.432 ק"מ ב-59.76 דקות! הנה המסלול: מבן גוריון פניתי ימינה להרצל!. והנה – סטיקר לג'יפ: 42.2 שאפו.

 טייטס

 

גברים בטייטס.

 

לא די באקססוריז. כדי להשריש טרנד, הוא חייב ערכים. לשם כך גוייס האח הרוחני של הצרכנות, הלא הוא הניו אייג'. מתפקידו להפוך את הספורט חסר הפשר הזה ל"אתגר ההתמדה", "המלחמה למען היעד". מי שרץ הופך לאדם טוב יותר, לאדם חזק, לשובר גבולות, רצת 21? רוץ 42. רצת 42? לך לאיש הברזל, לאיש הפלטינה, השתתף ב"חוצה ישראל", "בחוצה אירופה" במרתון הטרנס גלקטי, אתה פורץ דרך. אין עליך. אתה לא מרים את רגליך (מבית נאס"א!), אתה רוח האדם.

ועכשיו אפשר להמשיך את הבלוף, והפעם בפעולה חברתית.

קבוצות הריצה הן דבר קצת מופרך. אני לא יכול להבין מדוע אנשים ירצו לשהות אלה במחיצת אלה בעודם מזיעים, חסרי אוויר, סובלים משפשפות ויבלות, סמוקים ממאמץ, ועוד כשלכל אחד קצב ריצה שונה, אבל זה עובד. בכל מקום עבודה, לכל מרכז קהילתי, תחת כל ספסל בפארק, ומעל כל אבן משולבת בטיילת. הם רצים, הן רצות. בצרורות.

גם ארגוני ההתנדבות המשוועים לכסף ותשומת לב נכנסים לעניין. הפנינג ערכי: מרוץ למען חיילים חולי פלטפוס, מרתון השלבקת החוגרת. במה הריצה, אקט אנוכי מטבעו, תורמת לעניין?

 

ואז מגיעה ההשתלטות לשיאה, זו שפולשת גם למרחב הציבורי, של כולם.

ראשי העיר (בשת"פ עם ענק סלולר או חברת ממתקים) נוהגים לחסום את עריהם. זה יופי לפי אר, אבל קצת פחות לילדים שלא יכולים ללכת לבית הספר, לחולים שדרכם לבית החולים חסומה, לתושבים הרגילים שאוהבים לשוטט להם בנחת ביום שישי ובכלל – לזן הנכחד שמעדיף ללכת או לנסוע.

מילא ביומיום, בהם האצנים (וקרוביהם – רוכבי האופניים) השלימו השתלטות עוינת על הפארקים, הטיילות והמדרכות, אלה שאין להם סבלנות לאנשים עומדים, מטיילים או משוטטים, משל היו סוסיתא באמצע כביש שש, כאן המרתונים האלה מפקיעים את העיר לחלוטין.


אני לא מתנגד לריצה. זה ספורט, זה מרזה, זה כיף לאנשים מסויימים, אבל רגע לפני שאתם נרשמים בהתלהבות גרופית ל"מרתון" העירוני הבא, משלמים מאות שקלים ל"הפנינג", מוכיחים דבקות במשימה או משהו, ושותים לאות ניצחון מהמשקה האיזוטרי שלכם בקו הסיום (שיתוייג לפייסבוק), עצרו רגע.

ואז תיזכרו שכדי לרוץ צריך רק זוג רגליים.

להמשיך לקרוא על הריצה