זכרונות ילדות במושב רמת חיים

לא הרבה הכירו את מושב רמת חיים בגליל המרכזי, עד שאבא שלי שמע על האפשרויות הטמונות בתיירות הפנים. וכך הוא הפך את המחסן של הטרקטורים, שהיה ממנו נוף מסוים לשיפולי נהר המסחרה, לצימר שנקרא "טוסקנה בשקיעה".

בן בסט מהלולים פתח לידינו את "פרובנס בזריחה", והציע חווית חביצת חמאה אותנטית. בתגובה השקנו את פסטיבל המסיק, אז הוא פיתח יחד עם המועצה האזורית את דרך החוביזה – קטיף חוויתי גלילי + ג'ימבורי. לא שתקנו, והצענו פינת ליטוף לפקאנים שמאפשרת באותו המחיר גם סלפי עם אגוזי לוז גליליים.

ובשבתות היו פקקים כבר מצומת רמת חיים דרום, ובחגים, העומס ניכר כבר מצומת גולני. והתל אביבים המשיכו להגיע, ולקבל פינוק גלילי אותנטי, ואנחנו הצלחנו לחסוך מספיק כסף כדי לקנות בית בתל אביב.

מודעות פרסומת

זכרונות ילדות מירושלים

חודש אלול מחזיר אותי תמיד אל ילדותי בירושלים.

אל ריחות הקובה חמוסטה שעמדו באוויר בסמטאות נחלאות, בינות חבלי הכביסה העמוסים כל טוב.

את טרונצ'ו, שהיה מוזג לי, ולידידי, מואיז הקטן, תמרהינדי מתקתק בכוסות כסף.

היינו יוצאים את בית החינוך על שם טיכו, ורצים ברחובות, לעיתים צוחקים עם סודוך הבורסקאי, לעתים מקללים את ג'וחא השיכור בלדינו מתובלת, ולעתים נושפים בחרדת קודש בשופר העתיק שחכם מרציאנו הביא איתו מארם צובא.

זכרונות ילדות מבאר שבע

מירי רגב החזירה אותי לילדותי בשכונה ג', בין שכונה ב' לשכונה ד'.

היו אלה ימים קשים, אבל מלאים בתרבות. לכולנו היו תקליט של ג'ו עמר, אבל שמענו רק שני שירים שלו: הו ברצלונה, ברצלונה זה למה אנחנו ספרדים, ושלום לבן דודי, למה אנחנו מסורתיים. אה, וגם שרנו סידי חביבי במימונה, ואבל זה רק שהאשכנטוזים היו באים לאכול ספינג'ים ומופלטות.

לא אשכח איך הגיעו יבגני אוניינגין והעוזר שלו, ורתר הצעיר ממועצת הפועלים לגנוב לנו קרקעות, והיינו לובשים תרבושים ומוחאים כפיים בשביל האותנטיות. כשהיו הולכים היינו מכבים וחוזרים לשמוע ברצלונה, ברצלונה.

יום אחד, האבא של אפללו משכונה ו', שהיה עובד אצל האחים קראמאזוב האכזריים מהקיבוץ בלהעלות ולהוריד שקי חול היה שר את אינתא עומרי, זה היה ממלא לו את כל היום בתרבות, למה זה שיר ארוך.

וספרים – לא היה לנו זמן לקרוא, זה למה הווזווזים קראו לשכונות שלנו באותיות. שנלמד.

זכרונות ילדות מתל אביב

lool.JPG

 

בכסית, היינו יושבים רק בחוץ, על כסאות הפורמייקה, ושורקים "יייססס" לשאפות המזדנגפות, וצוחקים על היורמים שיושבים בקפה רוול.

יום אחד כאשר יבי, עם חולצת כפתורים פתוחה עד הפופיק וסנדלים תנ"כיים, הקריא שירי הלל לפועלים, ליפשיץ צייר אותו מקריא, וקראוס הלחין אותו מצייר, שלום הזמין אותנו לצריף של אביגדור מול הים. הוא אמר שיש שם מסיבה משהו לא נורמלי עם נאפאס גוטה גוטה. חצקל הזכיר לנו בכעס לשלם על הקוניאק, ויצאנו.

ובאמת הייתה מסיבה דליקטס – אורי סיפר בדיחות, ואריק השכיב אותנו על הרצפה עם חיקויים של גולדה ושרנו ביטלס בקולות, ופגשתי שם גם נערת גוגו חתיכה משהו אש, והיו עניינים.

ובבוקר, נפרדתי מאריק ושלום, וטופול וגדי, וגידי ומיקי, וזאביק ורוחל'ה, וג'ינג'י וג'חנון, ואושיק וחדווה ושלומיק, ושיסל, והלכתי לעבודה, במחלקת המים, כרגיל.