זכרונות ילדות מבאר שבע

מירי רגב החזירה אותי לילדותי בשכונה ג', בין שכונה ב' לשכונה ד'.

היו אלה ימים קשים, אבל מלאים בתרבות. לכולנו היו תקליט של ג'ו עמר, אבל שמענו רק שני שירים שלו: הו ברצלונה, ברצלונה זה למה אנחנו ספרדים, ושלום לבן דודי, למה אנחנו מסורתיים. אה, וגם שרנו סידי חביבי במימונה, ואבל זה רק שהאשכנטוזים היו באים לאכול ספינג'ים ומופלטות.

לא אשכח איך הגיעו יבגני אוניינגין והעוזר שלו, ורתר הצעיר ממועצת הפועלים לגנוב לנו קרקעות, והיינו לובשים תרבושים ומוחאים כפיים בשביל האותנטיות. כשהיו הולכים היינו מכבים וחוזרים לשמוע ברצלונה, ברצלונה.

יום אחד, האבא של אפללו משכונה ו', שהיה עובד אצל האחים קראמאזוב האכזריים מהקיבוץ בלהעלות ולהוריד שקי חול היה שר את אינתא עומרי, זה היה ממלא לו את כל היום בתרבות, למה זה שיר ארוך.

וספרים – לא היה לנו זמן לקרוא, זה למה הווזווזים קראו לשכונות שלנו באותיות. שנלמד.

מודעות פרסומת