עמלק-רויאל

 

זאת לא  חכמה גדולה לצעוק להם אאוט.

כששר הבריאות, יעקב ליצמן, תקף בגסות את מקדונלדס, הוא זכה למחיאות כפיים מקיר לקיר. לא פלא – אם נותר משהו משותף לכל הרבה ישראלים, זה זה. הקונסנזוס האחד שנותר במדינתו המתפרקת: מקדונלדס הוא השטן.

קואליציה מוזרה נרקמת כאן. טבעונים וצמחונים מתעבים את הקציצות האלה, דתיים מוחים על הרשת הלא כשרה, סוציאליסטים מתעבים את התאגיד הקפיטליסטי, פעילי סביבה  כועסים עליהם מאוד, ואנשי ימין לא יסלחו לזכיין אשר מחרים את יהודה ושומרון.

אבל העולצים ביותר הם הפודימנטליסטים (הברקה אמיתית של ליסה פרץ), פלנגות הבריאות הזועמות שרואות בג'אנק פוד אוייב בוגדני שיש למגר אותו. ואם נחזור למאמר של פרץ, כל הצועקים אמנם צועקים זה על זה, אבל כולם צועקים על מקדונלדס.

 

האמת היא שגם אני לא משתגע עליהם (אצלי זה מהזווית הצמחונית והחברתית), אבל מקדונלדס היא לא שורש הרע. לשר הבריאות יש כל כך הרבה עבודה. בתי החולים שלנו נראים כמו מחנות פליטים, הרפואה הציבורית קורסת, קופות החולים מזייפות. לך לשם.

עזוב את רונלד וחבריו לנפשם. הם נורא מתאמצים לדחוף סלט של סיסמאות  בריאות לסניפים שלהם. זה מכמיר לב.

מקדונלדס חיים על אדי שמן הטראנס של המאה העשרים. הם יתפיידו מעצמם. אין צורך שתצעק להם: אאוט. הם יודעים. העת הצדקנית הזאת תגמור אותם.

קפוץ למיון, בינתיים. שם צריכים אותך אין.

 

 

ronald-1
בתמונה – עוכר ישראל

קופצים לשוק

 

מישהו משתין עלינו מהמקפצה. אנחנו שוחים בבריכה ומתעצבנים. מנהל הבריכה מודע לבעיה, הוא רוצה להילחם בה, אבל הי: זה שוק חופשי פה.

מומחים הגיעו. אחד מציע לטפטף עלינו מים במקביל – זה ימהל את צריבת השתן, ויציף את השוק. מומחה אחר דורש להקים עוד חמש מקפצות בהן אף אחד לא ישתין, וכך בממוצע ישתינו עלינו פחות. מישהו אחר ממליץ לגבות מהמשתין דמי פיפי, אחר קורא לזכות ב-5% את השוחים המושתנים. מקימים ועדה.

הועדה מזרזת את הקמת המקפצות הריקות. להוריד חסמים. המלצה נוספת: לקרוא למשתין להפסיק. להגיד לו שהוא לא בסדר. הוא לא מפסיק.

ואין מי שיאמר: צריך להוריד את האיש מהמקפצה. שוק חופשי, אתם יודעים.

 

מחירי הדיור עולים ועולים. ועדות קוראות להציף את השוק בדירות, ורק כך המחירים ירדו. השוק מוצף. המחירים לא יורדים. קוראים לקבלנים להפסיק. הם לא. ממסים את בעלי הדירות. זה לא עוזר. אין מי שחושב לאסור על מחירים מופקעים. שוק חפשי וזה.

כולם כועסים על רעיה שטראוס. אני מבין שהיא נורא עשירה. שר האוצר זורק עליה עגבניות.  ממש מארי אנטואנט. אבל היא צודקת. באמת לא צריך לקנות עגבניות במחיר מופקע, וזו ממילא  לא האחריות שלה. של שר האוצר דווקא כן. מחירי הפירות והירקות עולים ויורדים על פי גחמות, מניפולציות של היצע וביקוש ועושק שיטתי של החקלאים. אין עליהם מע"מ, אבל זה לא עוזר. פירות וירקות הן לא אופציות בבורסה, גם לא אונקיות זהב. הן מוצר יסוד, חיוני, בסיסי ומזין. איש לא מכניס אותם לרשימת מוצרי המזון בפיקוח. שוק חופשי.

צילום ועיצוב:   http://www.mairperkins.co.uk

שמנמנולה בעורף האויב

קרין גורן פגעה בקודש קודשי הדת החדשה. עצם קיומה פוגע בכך.

היא מומחית לקינוחים, לפחמימות, למתוקים, היא בעצמה מתוקה. היא החטא הקדמון, היא אצבע בעיניהם של אנשי נבט החיטה, היא קצת מלאה, והיא מאושרת. היא כופרת.

אם תשימו לב לרצף הגידופים הנבזיים על המראה שלה, תוכלו להבחין שלא מדובר רק בדברי בלע סקסיסטיים, או בקללות ילדותיות, אלא בתוכחה.   מה זה המראה הרנסנסי הזה? שמנמנולה? בפריים טיים?

קרין גורן  לא ממש שמנה,  וגם אם כן – אז מה? גם אם היא הייתה רזה מדי,  היא הייתה חוטפת כי היא לא מתאימה לדיקטטורה החדשה. זה עולם ה"לייפסטייל" המעודכן שמוסר נפשו למד ה-BMI, ומחייב את כולנו להיות אצנים ממושמעים לשום מקום, וצמיתים מבוהלים  למען חיי הנצח.

גם גורן עצמה ודאי שמה לב לזעם הצדקני הזה, אחרת מדוע  היא טרחה לציין  במענה הנאה שלה, כי היא נוהגת להתעמל עם מאמן כושר? ואם היא לא מתעמלת, שלא תתעמל – מה זה בכלל ענייננו?

אבל זה לא יעזור. כי אותו "אורח חיים בריא" פלש מזמן לפרטיות שלנו. היום חשוב להיראות טוב, חשוב להרגיש טוב, חשוב לאכול טוב. אבל התכונה הפשוטה, הלא טרנדית, הלא תועלתנית נשכחה: להיות  טוב.

 

 

מה יש?

מה יש, מה יש בו, בארז טל, שגורם למפח נפש גדול כל כך, לאנשים רבים כל כך?
למה עצמת הרגשות עזה כל כך כך? אהוב נכזב שכמותו.

איך אתה, שגדלנו עליך! פתחנו בשבילך "מה יש" כל יום בשלוש, איך? איך?! איך הפכת לנו לאדון "נא להתנהג בהתאם?"
אנחנו יודעים לשנן את כל המערכונים. אנחנו יודעים בעל פה את כל המילים של "בצ'יה בצ'יה, מה העניינים", רבאק, קראנו לכלב שלנו שוקי בניינטיז! אתה יודע שאפילו קנינו את יומן העולם הערב לפני עשרים וחמש שנה? תתביש. קרנף!
פרופסורים לסוציולוגיה יוצאים במאמרי זעם, עתונאי רשת עטים על פקשושי פייסבוק שלו, ואפילו שליין! ליאור שליין הקדיש את החלק האחרון (החשוב והטוב ביותר) בתכניתו, זה ששמור בדרך כלל לראש הממשלה, לשרים וחברי כנסת, לארז טל.

מתוך "גב האומה". ערוץ 10. 20.3.16. (צילום מסך)
מתוך "גב האומה". ערוץ 10. 19.3.16. (צילום מסך)

האמת שזה הגיוני, כי בתחילת התכנית הפאנל צריך ישתתף, וזה עשוי להיות מביך מעט.
כי מה תגיד עינב (נערת הרצף) גלילי? איזו דחקה תאמר לימור על שמעון? ואיך יגיב עידו (מועדון לילה) רוזנבלום? מזל שגורי (דוד ותקווה) אלפי פרש. (וכן, זה מפתה, אבל לא ארחיב על ענייני אקסיות מיתולוגיות של מנחי תכניות)

הטלוויזיה המסחרית נבראה בצלמו ובדמותו של ארז טל.
וארז טל לא השתנה, הוא אפילו נראה בדיוק אותו הדבר, עם אותן אינטונציות ואותם משקפיים היפסטריים (שהוא מרכיב אותם עוד לפני שמישהו ידע מה זה היפסטר).
הוא חסר גיל. הוא ממשיך להיות שנון, וחכם ומצליח כמו אז, ולכן הוא מעצבן כל כך. הוא מזכיר לנו שמה שכל אהבנו בו פעם, הוא בדיוק הסיבה מדוע ערוץ 2 נראה ככה היום.
כן, השטותניק מגל"צ, ששחט כל פרה קדושה, וניתץ כל מיתוס. המהפכה שלו הושלמה והפכה למיינסטרים שלנו. ואנחנו נותרנו עם פרות שחוטות ורסיסי מיתוסים על מסך הטלוויזיה שלנו – מיינסטרים ציני. מאוד מאוד ציני.

יחסי מיץ

נניח שאתה נורא צמא. ואתה בעבודה.

והעין פוזלת לכוס המיץ המונחת שם לידך. המיץ עסיסי ומפתה. אבל הוא שייך לעמיתה שלך בעבודה. מה תעשה?

1. תתאפק.

2. תתעניין בנימוס אם היא מסכימה לתת לך לטעום מהמיץ שלה.

מה לא תעשה?

1.אל תיקח את המיץ ללא הסכמתה. אתה לא גנב.

2. אל תחטוף לה את המיץ בכוח. אתה לא שודד.

3. אל תאיים עליה שתפגע בה, אם היא לא תסכים. אתה לא סחטן.

4. אם אתה הבוס שלה, עזוב. אתה לא נצלן.

5. אם היא מסרבת פעם אחת, הנח לה. אתה לא טרול.

ועכשיו, מאצ'ואיסטים במשבר(וגם וג'ודי) יקרים: זה לא מיץ.

תהיו בני אדם. תודה.

בלייני אלנבי 40. מי אתם?

מי אתם, בלייני אלנבי 40? מה חשבתם כשעליתם על הבר, זה אחר זה, כאילו זכיתם בטקס העובד המצטיין, מקבלים פרס וזוכים לתשואות ולפלאשים.

מה הכי חרמן אתכם? ריח הזיעה של הגברים שהיו עליה לפניכם? שאריות הזרע של קודמיכם? אז מה, היא דיממה? היא בכלל הגיבה, או שרגליה זזו מתוך אינרציה כמו נמלה מפרפרת בקורי עכביש?

ואתם, קהל מצלם, נהניתם? היה שואו? שיתפתם בוואצאפ, כמו הסרטון עם החתול על הפסנתר? תייגתם בפייס? זה היה מהפנט כמו ליקוי הירח, או משחרר כמו ההופעה של בון ג'ובי? שמתם לב לא להכניס בטעות את הסרטונים לאלבום "עם הילדים בחופש"? אתם מאוננים על זה בלילות?

מי אתם, בלייני אלנבי 40? אתם עושים מילואים? תורמים לאלו"ט? אתם מאחוריי בתור בסופר? אתם שוחים לידי בבריכה? עוצרים לילדים במעברי חצייה?

מי אתם לעזאזל?

החוש השישי

היום יום ראשון, ואני עצבני.
אני לא אוהב שעובדים עליי.

אני לא אוהב שמוכרים לי שבת יהודית במסווה של "שישי ישראלי":
כי שישי זה כזה נעים ולא כופה בכלל.
וישראלי זה נורא מקומי וקז'ואלי (אז מה אם יש מליונים של ישראלים מוסלמים, נוצרים, חסרי דת, או חסרי עניין בדת).
ו"עם המשפחה" זה בכלל לא דתי, זה משפחתי, ודביק.

כי מי שעושה קידוש, עלא כיפאק. אני מאחל לו מכל הלב צווארון מעומלן, סברי מרנן וים של מלאכי שרת. אבל מה אתם אומרים בעצם עליי, זה שנמנע מטקסים דתיים?
שאני לא איש משפחה?

כי מסתירים ממני מי לעזאזל מפרסם את זה, ומה האינטרס שלו (אבל יש לי חוש שישי בעניין).
כי מאחורי הארט, הקופירייט, העימוד והחנופה, מנסים להחזיר אותי בתשובה, ובמרמה.

כישלון חרוץ

המאמן, מובס ונסער, הבטיח למיקרופון שננעץ בפיו, שמעכשיו הקבוצה תעבוד קשה. נשקיע את ה 110 אחוז שלנו, וניתן את הלב והנשמה כדי לקחת נקודות בהמשך.
השר, בעיניו למצלמה הבטיח לעם שלא ננום ולא נישן עד שנבטיח את הביטחון. נעבוד ימים כלילות (עילגות אירונית), נקיים פגישות קדחתניות, הניאונים לא יכבו, נהפוך אבן על אבן, נפעל, בנחישות וללא ליאות.
ובפועל, לצד ההודאה המשתמעת שלא התאמצו עד עכשיו, הם מבטיחים עבודה קשה, לא חכמה, לא יצירתית, לא טקטיקה אחרת, לא ערעור על תפישות שכשלו, אלא עוד מאותו הכישלון. כישלון מתאמץ, כישלון חרוץ.
ישיבת קבינט. צילם מרק ישראל סלם, מעריב
ישיבת קבינט. צילם מרק ישראל סלם, מעריב

עם הנצח מפחד מדרך לא ארוכה

1. תגידו מהר, בלי להתבלבל: יין – טוב ללב, או רע לכבד. מה עם חלב? בריא לתחלואה או לא? מה זה לעזאזל נבט חיטה? אגוזים – זה טוב לשקדים? מה הקשר בין אבץ לשבץ? איפה יש יותר חידקי קולי צואתי – בערוץ 2 או בערוץ 10?

זה חשוב לי לדעת, כי אני מעוניין לחיות לנצח.

חסרי אונים וחרדים
חסרי אונים וחרדים

2. מה הסוד שלך? נשאלת בת ה-118, לא כי היא מעניינת או מוכשרת, אלא כי הצליחה לא למות. העיתונים ידווחו שהיא אוכלת מנת אלפלפה ביום, או שהיא נוהגת לשתות כוס מים שהושרו בלפת, או שהיא ישנה בדיוק שמונה ורבע שעות בלילה. וואו, כולם יגידו, אתה אדוני – בן ה-119 ושמונה חודשים, שעשה בייביסיטר לצאר, אנחנו מעריצים אותך. אתה, שקברת את חבריך וילדיך, נשכחת באקראי על ידי מלאך המוות, כולנו נתקנא בך.

3. התרגלנו לסיבה ותוצאה. אם נטרח בערב שבת – נאכל בשבת. אם נעשה QA טוב – ההטמעה תצליח. אם נשקיע, נקצור. סוף מעשה במחשבה תחילה. ספר החיים או ספר מוות על פי חטאינו. יש שורה תחתונה, רווח והפסד. אבל המוות לא עובד ככה. סטטיסטית – נמות.

4. ולא ממש ברור למה. יש צדיקי תזונה שלבם שובת לפתע, ויש רשעי ג'אנקפוד שמסרבים לחלות, והמידע מהתל ומבלבל. למה המחלות באות למי שהיה כל כך בסדר? ומה נעשה עם פרצי המידע הסותר, ההפחדות היומיומיות, התחקירים הקודרים? הכל מסוכן, הכל מורעל. בשיחות ברזייה אנחנו מדברים על כולסטרול טוב ועל מנת הסולאריום המומלצת ליום, על פחמימות ריקות וחלבונים רוויי שומן. אבל אנחנו חסרי אונים, אכולי חרדות ויסורי מצפון. אבודים. ספר המוות כותב את עצמו. תיק תק.

5. אז מי צריך את זה? אה, כמו תמיד, חפשו את המרוויחים. תכניות הבוקר, ותחקירי הערב, עיתוני הלייפסטייל ואתרי הניו אייג', תזונאי על, וטאלנטים של אורח חיים, חברות תרופות ותקציבי מחקר, גסטרונומים ויועצים, יצרני מזון ויצרני ויטמינים. החרדה שלנו עושה אותם בריאים מתמיד.

בתיאבון.

המרכז הקיצוני

שמאל רדיקלי? ימין קיצוני? מהיום אמרו – מרכז קיצוני.

כי יאיר לפיד הוא כזה, אחוז אמוק ליישר קו עם הקונסנזוס.

מחאה חברתית – יאירק'ה שם. מחאת הקוטג'? יאיר אביר מעמד הביניים.

ביקורת מארה"ב? יאיר נותן בראש לביבי. גל טרור? יאיר נכנס בזהבה.

יאיר יתעטף בטלית רגע אחרי שיסית כנגד החרדים, הכל כדי לקושש עוד סימפטיה רגעית.

כי כזה הוא יאיר שלנו, פורסט גאמפ הישראלי, תמיד שם, תמיד מכוון את עצמו עפ"י קולות הרוב.

פופוליסטים היו לפניו, ויהיו גם אחריו, אבל יאיר לפיד הוא ראשון המונהגים בפוליטיקה הישראלית, האיש שנמצא אחרי המחנה, זה שדעתו המוצהרת היא דעת הקהל.

800px-Yair_lapid_2010