וכולם יודעים

וכולם יודעים – הייתה כאן ארץ,

וכולם יודעים – חלב ודבש,

וכולם יודעים – הלך הכסף,

ואנחנו המגש.

וכולם יודעים שזה לא גשם, אבל אולי זה יעזור לחקלאים.

את זה כולם יודעים.

leonard_cohen-everybody_knows_s

 

וכולם יודעים שהקומבינה

נעשית תמיד על חשבונם,

וכולם צופים בגליוטינה,

במבט עצל ומנומנם.

וכולם אומרים: נשרוד בקושי, נראה מה יש, בידור או ספורט, מה שמראים.

את זה כולם יודעים.

וכולם יודעים – מי שלמעלה,

העפיל בכוח לפסגה,

וכולם אומרים – שלום אינשאללה,

במבט עייף מדאגה.

וכולם יודעים שזו מלכודת,

שבמלחמות המנצחים הם הרעים.

את זה כולם יודעים.

(תרגום חופשי מאוד ל-everybody knows – ליאונרד כהן).

מודעות פרסומת

דיווחי תנועה

איילון צפון עמוס לכיוון צפון. איילון דרום עמוס לכיוון דרום.

בחיפה – דרך סמי עופר סלולה מבתי הזיקוק לאונקולוגית רמב"ם.

לכביש 444 יש מספר מגניב. בכיוון ההפוך המספר לא משתנה.

בכביש 4 פקק בצומת קוקה קולה, עקב צואר בקבוק.

בכביש החוף עמוס ליד החוף. בכיוון ההפוך: החוף ליד עמוס החוף בכביש.

בנגב – בין צומת הרוחות לצומת רפאים, גמלים מנמנמים על הכביש.

בצומת סביון עמוס מאוד מגבעת סביון לקרית סביונים. בכיוון ההפוך עמוס מסביוני העיר לסביוני הכפר בגלל סביון על הכביש.

עד כאן.

הפרס

כשדן כנר הכריז כולם מחאו כפיים. הילדים צעקו "יש" ואשתי חיבקה אותי חזק. הזרקור עקב אחרי, צועד לאט לכיוון הבמה. אנשים מזדמנים שמעולם לא ראיתי צעקו לי "בראבו", ו"שיחקת אותה, לוקי!". רציתי פיפי, אבל אי אפשר עכשיו. סדרן הפנה אותי לגרם מדרגות העץ – מכאן. עליתי על הבמה. תשואות. זרקורים. כבוד השר לחץ את ידי ולחש לי דבר מה באוזן. לא שמעתי מה הוא אמר, אבל הוא נראה מחוייך אז חייכתי בחזרה. אחריו יושבת ראש המינהל, מחוייטת מאוד, נשקה לי על כל לחי, ואחר כך, ראש ועדת הפרס, בשפתיים דקות ומשקפיים עבים חיבק אותי. לא מכיר אותם. רציתי שיאמרו משהו מזהה, שאדע מי הם, ולמה זכיתי, ואם יש שירותים קרובים, אבל אז דן כנר אמר: "אחיעד לוק" וסימן בידו, "בבקשה". הסטנד התנדנד, המיקרופון חרק, השלפוחית לחצה. איש במה תיקן בזריזות משהו. הקהל השתתק. "תודה רבה לכולם", אמרתי, "לכל מי שהאמין בי, למשפחתי האוהבת. ובעיקר. בעיקר לכם. מי היה מאמין שאגיע לכאן". אנשים נעמדו על רגליהם, מחיאות הכפיים התגברו. "האמת היא שאני חייב פיפי". הקהל צחק.

וכשהתעוררתי, רץ לשירותים, הרגשתי אסיר תודה.

טמפלר שטאט

1.
פתאום שמעתי בום. עוד לא שש בבוקר. הילדים קפצו מהמיטות. פיגוע?
2.
ואז נשמעו קולות רוורס של משאית או טרקטור, והתחילו צעקות. וולפגנג – שנל שנל, קלאוס – יותר מדוייק.
כשירדתי למטה, לצד שכנים מבוהלים בפיג'מות וכותנות לילה, הוא הציג את עצמו. גוטן טאג, אנשים, אני הנריש, נציג העירייה. ברכותיי.
3.
התחילה שנה חדשה, הוא אמר, ואין מה להתעכב. יש לנו משימה, יא! ברוכים הבאים לשרונה דרום, או יותר נכון: "אוסט-שרונה", יא, יא.
אבל שרונה זה אולי שני קילומטר מכאן, תמהתי, מה אתה רוצה, הנרי?
4.
הנריש, לא הנרי, אזיאט ברברי. צוואי קילומטר לכאן, צוואי דצימטר לשם, זה לא חשוב. הקנצלר של העירייה החליט להרחיב את ההצלחה. וולפנג, עכשיו נוגחת בניין , ביטה.
5. מה נוגחת? צעק שאול מכניסה ב', זה הבית שלנו.
כבר לא, הטעים הנריש, כאן יהיה שוק איכרים בווארי. חכו לאוקטובר, תכינו את השלייקס, יהיה פה פנטסטיש.
ושמה, אתם רואים את לה גרדיה שטראסה? שמה יהיה הנמל החדש.
6. אבל אדון הנריק, אין פה ים, אנחנו במזרח העיר, אמרה הבת של אשכנזי מדירה 9.
הנריש! הנריש! יונג פראו, ומה זה נמל, אם לא קצת מים ודק מעץ? בזה קלאוס יטפל טיק טק. קדימה קלאוס, די וואסר.
ובעודנו נרטבים מזרנוקי המים, המשיך להסביר: את מבינה, גם ככה לנמל באים מבחוץ. אז הם יחפשו נמל מזרח ב-waze ויגיעו. יהיה פה גלידה, יא, ויהיה פה נקניקיות!
7. אולי עובדים עליי, עליתי הביתה, והתקשרתי ל-106. נשמעה מוסיקה בהמתנה: השיר "אלט נוילנד, די טמפלר שטאט".
8. חיכיתי לחדשות ברדיו. הונדרט און צוואי אף אם. הקריין הכריז על המהפכה. הוא דיבר על המצודה שתוקם באבן גבירול שטראסה, אלטנוילדבורג, ועל כך ששכנתנו מצפון שינתה את שמה לרמת השרונה, וכי עם הצלחה אין מה להתווכח.
9. הבכור שלי שאל אותי מה קורה.
חיבקתי אותו חזק, אלס אין אורדנונג, בני, אלס אין אורדנונג, עניתי, מיישר את חולצתו.

מדמיין

ג'ון לנון (אם רק):
1980 – ניצל בנס מנסיון התנקשות.
1981 – זוכה בגראמי על שירו I NEARLY DIED. מכריז כי הוא יותר גדול מברברה סטרייסנד.
1982 – השתתפתו בליל אהבה בצמח מבוטלת עקב פרוץ מבצע שלום הגליל.
1983 – סיבוב האיחוד של הביטלס נקטע לאחר קרב אגרופים בין לינדה ליוקו.
1984- מוציא את קלטת האירובי: WE CAN WORK OUT. פלטינה כפולה.
1985 – שר את IMAGINE באירוע ה-LIVE AID יחד עם מקהלת ילדות רעבות מבורונדי.
1986 – רוכש את סקוטלנד.
1987 – מוציא קלטת אירובי נוספת: HAPPINESS IS A LONG RUN. פלטינה משולשת.
1988 – סיבוב האיחוד השני של הביטלס מופסק לאחר שרינגו נשכח בשירותים של וומבלי.
1989 – מוציא אסף משיריו בשם ALL YOU NEED IS LOVE
1990 – זוכה בפרס גראמי. מכריז כי הוא יותר גדול ממדונה.
1991 – השתתפותו בפסטיבל רוק בים האדום מבוטלת עקב מלחמת המפרץ.
1992 – על רקע מלחמת הבלקן, מאמץ תינוקת קרואטית. קורא לה לוסי.
1993 – משתתף בטקס חתימת הסכם אוסלו. שר את GIVE PEACE A CHANCE
1994 – עם סיום משטר האפרטהייד, מקדיש לנלסון מנדלה את השיר:GIVE PEACE A CHANCE.
1995 – רוכש את קונטיקט.
1996 – מוציא אוסף בשם LENNON
1997 – זוכה בגראמי. מכריז שהוא יותר גדול מהספייס גירלז.
1998 – סיבוב האיחוד השלישי של הביטלס נקטע לאחר שפול קיבל יותר סולואים.
1999 – מרוויח 85 מיליון דולר על קמפיין למשקפי ריי באן בכיכובו.
2000 – מתמנה לשגריר של רצון טוב מטעם האו"ם בקוסובו.
2001 – מסיר את משקפיו בלייזר.
2002- מחזמר המבוסס על שיריו בשם SHINE ON עולה בווסט אנד.
2003 – משיק את נעלי NIKE LENNON
2004 – רוכש את ווילס.
2005 – מבצע לזכר נספי הצונאמי את GIVE PEACE A CHANCE
2006 – השתתפותו בפסטיבל ניצנים מבוטלת עקב פרוץ מלחמת לבנון השנייה.
2007 – מוציא אוסף משיריו בשם LOVE LOVE LOVE
2010 – מוציא אלבום גרסאות ג'אז לשיריו בשם JOHN
2011 – זוכה בגראמי על אלבומו. מכריז כי הוא יותר גדול מאדל.
2012 – עוזב במפתיע את ביתו, ועובר להתגורר עם קים קרדשיאן.
2013 – קים יולדת לו תאומות: פיס וצ'אנס.
2014 – הופעתו בפארק הירקון מבוטלת עקב פרוץ רוג'ר ווטרס.
2015 – מכריז כי הוא יותר שוחר שלום מרוג'ר ווטרס.
2016 – מספיד את דייויד בואי. קורא לו: "חבר, דוגמה ומקור השראה".

מרוץ מסטוליצה

אוהבים ספורט? נהנים לנקום בתל אביבים? רוצים להשוויץ בשעון הדופק מנדף הזיעה החדש שלכם?
הקדימו להירשם למירוץ מסטוליצה* תל אביב לאופני כושר!
הזינוק בשעה 03:45 בכיכר דיזנגוף, משם יצא מסע מאתגר על אופני הכושר. סיום – כיכר דיזנגוף.
(כיכר דיזנגוף תיסגר לתנועה לסירוגין).
*בחסות – מסטוליצה וודקה המיוצרת מתפוחי אדמה טבעיים. מסטוליצה וודקה מקדמת אורח חיים בריא. חפשו בגוגל "מסטוליצה בריאות" ומצאו מתכוני וודקה בריאים להתפתחות ילדיכם. מסטוליצה – בדרך הבריאות.

bike

צילום buzfeed.com

במוקדם או מאוחר

"יא צעיר", אמרתי לו בחיוך, "הלילה – בנוהל".
הנוהל היה שיחת נפש כמו שרק חיילים יודעים לנהל, מתוך שפע הזמן המת, על קרקר בטעם גבינת צ'דר שנרכש מבעוד מועד בשקם, ופחית קולה מהמכונה שליד הש"ג. הוא היה אמור להביא איתו את הרדיוטייפ עם הסוללות, לטחון שוב את "בוקר טוב" של ירמי קפלן. בין לבין היינו אמורים לצעוק ביחד "הדפוק הזה עושה לך טוב" , ולספר שנינות על דפוק של חיילים, וגם לשתוק בחשש מול הצוואה המצמררת "במוקדם או מאוחר". הוא בהרהור, ואני שותק מפחד. מפחד עליו.

אחכה לך עם זר בשמים (מתוך הקליפ ל"במוקדם או מאוחר"
אחכה לך עם זר בשמים (מתוך הקליפ ל"במוקדם או מאוחר"
אבל הלילה לפני עשרים שנה, לא היה נוהל. קיבלתי אפטר. פגשתי מישהי, והצלחתי להשתחרר ללילה.
בבוקר משטרה צבאית חסמה את הכניסה לבסיס. סרטי סימון הקיפו את הבודקה בכניסה. אמבולנס חנה. אמבולנס חונה זה נורא. לא ממהר, כי כבר אין טעם. שלוש חיילות ממררות בבכי עמדו מעברו השני של השער. ידעתי.
—-
הדייט היה סתמי. אני אפילו לא זוכר איזה סרט ראיתי איתה, או באיזה פאב ישבנו, שתקנו, וספרנו את הזמן לחזור הביתה.
הוא היה צעיר כי הוא היה אוגוסט 4, ואני הייתי זקן כי הייתי מרץ 4. לי היה מספר אישי שהתחיל ב-516, הוא היה עם 517 ועוד המון שביעיות במספר שלו. מגוחך מה זוכרים אחרי עשרים שנה. את העיניים הגדולות שלו למשל. את גבינת הצ'דר. את זה שהוא צעיר בן עשרים, ואני זקן בן עשרים וחצי, או ארבעים וחצי.
—-
סיבת המוות לא ידועה. בניגוד ל"במוקדם או מאוחר" הוא לא השאיר מכתב. לך תדע מה קרה ' לפנות בוקר בבודקה של הש"ג. הוא דווקא נראה מאושש בימיו האחרונים. כאילו יצא מזה. אולי היה לו משעמם בלי הנוהל, והוא החליט מתוך עייפות לנקות נשק טעון. אולי הוא לא הצליח להתמסטל כדי לצאת מזה. ואולי אם לא הייתי יוצא, הייתי מתיש אותו בשירים ושיחות והוא היה נרדם.
—-
בהלוויה היה ממש קר. אני לא זוכר גשם. חייל ושתי חיילות שמעולם לא ראיתי שרו בצד את "מדוע לא באת אתה". שרו יפה ובכו. אני זמזמתי בראש באותו היום, וברבים מאלה שבואו אחריו בחורף הרע ההוא "אחכה לך עם זה בשמיים". זו הפעם הראשונה שאיבדתי חבר בן גילי.
—-
בשבוע שעבר, במסגרת יום הולדת של חבר ותיק, ירמי קפלן עלה בהפתעה לשיר. הוא שר שם את "במוקדם או מאוחר". נשנקתי שם. היה חשוך, וממילא בקושי הכרתי שם מישהו. אז נתתי לדמעה לזלוג. אני משתנק מדי פעם. לפני כמה ימים, במייל פנימי בעבודה, כתבתי 30.1.96 בטעות. תיקנתי לפני השליחה. יש לי עד היום חולשה למספרים שיש בהם הרבה 7 ולאנשים עדינים עם עיניים גדולות.
—-
ובחורף הקר הזה, כששנות חייו משתוות לשנות מותו, אני מבין שהוא באמת, באמת היה צעיר.