בן ארבעים-ארבעים ואחת ומלחמתו בדמעות

הוא גבר בן ארבעים-ארבעים ואחת, והוא בדרך הביתה על כביש 4. וזה לא ממש הגיוני שהעיניים שלו יתמלאו כל כך עד שיאיימו להציף את הלחיים שלו.
וממה, למען השם? את השירים האלה הוא שמע בכל ימי הזיכרון הקודמים, והוא ודאי עוד ישמע בימי הזיכרון הבאים, וזה גורם לו לראות מטושטש, והכביש עמוס. ממש לא נעים, במכוניות שמזדחלות לידו יראו גבר, בן ארבעים-ארבעים ואחת שומע "מי שחלם" או "פרי גנך" ועומד לבכות.
הדרך איטית, והוא נשפך ימינה בקושי לאלוף שדה, והוא מתרה בעצמו: די! הוא יודע שזה קיטש, ואלה קלישאות, והוא כבר הדביק על חולצתו הלבנה עשרות מדבקות זהות של דם המכבים, והנער הזה הוא לא מלאך, כי הוא סתם מת, הוא מבוגר מספיק כדי להבין שלא כולם יפי בלורית ותואר, ויש ביניהם מכוערים וסתמיים, וסוציומטים, ומסריחים מהפה, לצד טוב לב וגדולי רוח, כמו באוכלוסייה הכללית, וזה לא עוזר.

וכשהשמיים מתחילים להתקדר לקראת ערב, אבל הפקק באלוף שדה לא משתחרר, והפקק בעיניים קצת כן כי משמיעים את "אליפלט" שהיה ספק תמהוני וספק רפה מוח, אבל בשמיים יש ממנו נחת, אבל הוא כבר בן ארבעים-ארבעים ואחת ומתאמץ בביטחון השוטף שעל הכביש, כי למות בערב יום הזיכרון מתאונת דרכים זה ממש לא לעניין. ואת המרווח הקטן שנותר לו להתקדם, גוזל ממנו קו 67 בפנייה חדה ימינה, וברקע תרועות צופרים ברחוב על שם האלוף המהולל, והוא יודע ששמע שירי שכול משנות החמישים, השבעים והתשעים, והוא כבר בן ארבעים-ארבעים ואחת, צעיר מספיק כדי לדאוג, ומבוגר מספיק כדי לדעת שייכתבו עוד הרבה כאלה בעתיד עבור ילדים חדשים, חלקם עוד לא נולדו. והדרך חסומה, ודרך השלום נראית רחוקה כל כך. והוא בוכה.

מודעות פרסומת

מאת: חוכמולוק

חוכמולוק- הבלוג של אחיעד לוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s