מה יש, מה יש בו, בארז טל, שגורם למפח נפש גדול כל כך, לאנשים רבים כל כך?
למה עצמת הרגשות עזה כל כך כך? אהוב נכזב שכמותו.
איך אתה, שגדלנו עליך! פתחנו בשבילך "מה יש" כל יום בשלוש, איך? איך?! איך הפכת לנו לאדון "נא להתנהג בהתאם?"
אנחנו יודעים לשנן את כל המערכונים. אנחנו יודעים בעל פה את כל המילים של "בצ'יה בצ'יה, מה העניינים", רבאק, קראנו לכלב שלנו שוקי בניינטיז! אתה יודע שאפילו קנינו את יומן העולם הערב לפני עשרים וחמש שנה? תתביש. קרנף!
פרופסורים לסוציולוגיה יוצאים במאמרי זעם, עתונאי רשת עטים על פקשושי פייסבוק שלו, ואפילו שליין! ליאור שליין הקדיש את החלק האחרון (החשוב והטוב ביותר) בתכניתו, זה ששמור בדרך כלל לראש הממשלה, לשרים וחברי כנסת, לארז טל.
האמת שזה הגיוני, כי בתחילת התכנית הפאנל צריך ישתתף, וזה עשוי להיות מביך מעט.
כי מה תגיד עינב (נערת הרצף) גלילי? איזו דחקה תאמר לימור על שמעון? ואיך יגיב עידו (מועדון לילה) רוזנבלום? מזל שגורי (דוד ותקווה) אלפי פרש. (וכן, זה מפתה, אבל לא ארחיב על ענייני אקסיות מיתולוגיות של מנחי תכניות)
הטלוויזיה המסחרית נבראה בצלמו ובדמותו של ארז טל.
וארז טל לא השתנה, הוא אפילו נראה בדיוק אותו הדבר, עם אותן אינטונציות ואותם משקפיים היפסטריים (שהוא מרכיב אותם עוד לפני שמישהו ידע מה זה היפסטר).
הוא חסר גיל. הוא ממשיך להיות שנון, וחכם ומצליח כמו אז, ולכן הוא מעצבן כל כך. הוא מזכיר לנו שמה שכל אהבנו בו פעם, הוא בדיוק הסיבה מדוע ערוץ 2 נראה ככה היום.
כן, השטותניק מגל"צ, ששחט כל פרה קדושה, וניתץ כל מיתוס. המהפכה שלו הושלמה והפכה למיינסטרים שלנו. ואנחנו נותרנו עם פרות שחוטות ורסיסי מיתוסים על מסך הטלוויזיה שלנו – מיינסטרים ציני. מאוד מאוד ציני.
חוכמולוק - הבלוג של אחיעד לוק 
איזה קטע. בדיוק אתמול אמרתי לאורי "תראה לאן הבחור הדרדר". אחיעד. כסף גורם לאנשים לאבד צלם אנוש וזה מה שקרה לו. חבל על דאבדין…
כרגיל, כתבת יפה את מחשבותיי
יישר כוח (במלעיל)
אהבתיאהבתי
תודה דבורה.
אם כי אני לא ממש בטוח שהוא השתנה. הפוזיציה שלו השתנתה, ממרדן אנטי ממסדי לממסד אנטי ממסדי.
וכשאתה כל כך משפיע מצד אחד, אבל אין לך שטם אג'נדה מהצד השני, יוצא לך ריאליטי.
אהבתיLiked by 1 person
ואני חושבת שהכסף עלה לו לראש. הוא מכר את נשמתו לכסף.
אהבתיאהבתי
קטונתי מלדעת למה מכר טל הנ"ל את נשמתו, כפי שלא ידעתי לאבחן את טופז הז"ל בשעתו ועוד סלבי מרקע ומרשתת מאותו פורמט.
תופעת הסגידה ההמונית ככלל אינה חדשה אלא רק מועצמת היום בשל תפוצת המדיה האלקטרונית.
סגידה למשיחים, נביאים ומעוננים מוכרת לנו עוד מכתבי קודשנו, ואם אקליק על "זכרונות נעורים שלי" יצוצו מול עיניי דיוקנאות בן גוריון וג'ון קנדי או צמד העופרים ושלישיית גשר הירקון.
עם המאמר של פרופ' עוז אלמוג (מ-2008) דווקא הזדהיתי והסכמתי, אולי כי הוא לא התייחס לגופו (ונשמתו) של ארז טל עצמו אלא כדמות מייצגת של דור מסוים (כולל המחבר עצמו בנימה אישית), על מאווייו והמקום שמילא ברצף התפתחות החברה הישראלית.
מה עניין ליאור שליין לארז טל? עד שלא יוכח אחרת, אני מאמין שאין לו חשבון אישי עם "האח הגדול". שליין מצליף היטב במובילי רעות חולות של החברה הישראלית, אשר נמצאים בעיקר בפוליטיקה, אך לא רק. ממרום גילי ומקום מושבי נראית לי תוכנית הסאטירה "גב האומה" כהצגה הכי טובה בעיר (ובכפר), ולו בזכותו האישית של ליאור שליין.
אהבתיאהבתי
שלא תבין אותי לא נכון, אורי, גם אני מחובבי גב האומה בכלל, ומשחזות המונולוג של שליין בפרט.
העניין הוא שרוחו של טל מרחפת על פני המים, מתנגשת בהיסטוריה של כל אחד שם, הדיבור שלו השתלט על הטלוויזיה לחלוטין.
בפרפרזה על "שיר כאב" של מאיר אריאל: בכל משפט שאתם אומרים בטלוויזיה, יושב ארז טל עם משקפיים.
כן, גם בגב האומה.
אהבתיאהבתי
בהנחה שהייתה לו נשמה מלכתחילה.
אהבתיאהבתי