הרב קו ממסוף עתידים – חלק ג'

טוב חביבי, התקררת? עכשיו לך. הווינטר שלך גומר לי את הגנרטור.

יצאתי, מאוורר אבל חושש. החושך קידם את פניי, שקט ואורב. אחרוני ההיטקיסטים נסו ממסוף עתידים.

קול נשי, צרוד ורם מדי נשמע- בו! אבו ללה!

הלו, גבר, פסס פסס, כאן למעלה.

ראיתי אותה עומדת על ענף אחד הצאלונים. ינשופה כחולה-שחורה.

נו, איך היה אצל הרבי? גילה לך את העתיד?

את קווי-לילה המכשפה? ניסיתי לברוח, אבל היא צנחה לי על הכתף.

לא יפה לקרוא לי ככה, הייתי מעדיפה אם היית קורא לי לילי השולטתתתת.

בא לך וודקה רדבול? יש לי מלא מהחרא הזה. אתה יודע, חבר'ה בלילה, קיץ, עניינים.

לא תודה, אמרתי. רדבול עושה לי צרבת.

יאללה, גברבר, תשתחרר, מה כבר קרה. במילא הרבי הזה לא אומר כלום.

אמר לך משהו על העתיד?

לא.

קשקש לך שטויות על קריאה ועונות השנה?

המממ… אפשר לומר.

אם אתה רוצה לדעת על העתיד, בוא עלה. אולי בכל זאת, שלוק קטן?

כדאי לך, עושה לך כנפיים. סירבתי בנימוס.

לילי ואני עפנו יחד, חצינו את הירקון בואך רמת גן.

שתדע לך, סתם יש לנו שם רע, למכשפות. אתה יודע למה שונאים אותנו? כי אנחנו אומרות את האמת, לא מקשקשות פסוקים, ולא מבלבות את המוח. את האמת. לפנים.

זה מפחיד אנשים.

הנה, אני יודעת שה-39 המכובד שלך עם תחביבי הקריאה ייגמר מחר.

ומה אז? שאלתי.

בוא, מותק, רד כאן, ותציץ למה שכתוב בתחנה. ממליצה לך לקחת קצת וודקה קודם.

זה יעזור.

היא נחתה מול קניון איילון. צעדתי מעט אל תחנת האוטובוס, וזה מה שראיתי.

כלומר, זה מה שראיתי לפני שהתעלפתי.

(וכן, יהיה המשך. לא אמות כל כך מהר. מבטיח)